ד׳ בתשרי ה׳תש״פ (03/10/19) ,יואל בן-נון
ביום צום גדליה בן אחיקם
הדעת איננה קולטת! הלב ממאן! הרגש המוסרי מזועזע!
רצח מנהיג פוליטי בראש השנה!!
פחות מחודשיים אחרי חורבן ירושלִַם וחורבן הבית (הראשון!), ואחרי שתי הגליות אכזריות לבבל, קם רשע אחד, יהודי בשם ישמעאל, “מזרע המלוכה”, ורצח את הממונה על שארית הפליטה בארץ אחרי החורבן, גדליהו בן אחיקם עם כל אנשיו, בתום ארוחת החג ב”מִצְפָּה” (=התל בדרום רמאללה הצופה על שדה התעופה עטרות), שהייתה אמורה להיות מעין ‘יבנה וחכמיה’ אחרי החורבן הראשון!
לפי הרמזים בספר ירמיהו (מ”א), סיבת הרצח הנורא הזה הייתה, שגדליהו התמנה על ידי מלך בבל והיו איתו שם חיילים בבליים (שהוכו גם הם)! זו נחשבה ‘בגידה’ בבית דוד, בית המלוכה החוקי היחיד ביהודה עד אז, וגדליהו נחשב כ’אִיוּם קיומי’ על שרידי “זרע המלוכה” מבית דוד!
התוצאה הנוראה הייתה חיסול שארית הפליטה שלקחה בכוח את ירמיהו הנביא וגלתה למצרים (ירמיהו מ”ב ומ”ג), ו‘צמח דוד’ לא הצליח לצמוח מחדש, למרות זרובבל בן שאלתיאל (מטעם השלטון הפרסי!) בתחילת הבית השני! עד היום (לפי חז”ל, כ-2440 שנה!) לא נמצא ולא קם מושיע מבית דוד, למרות כל התפילות והתחנונים!!
האם תוקנה מאז ‘שנאת החינם’, שבתוכנו??
רגילים לצטט את דברי הגמרא (יומא ט ע”ב) ש”מקדש שני… חרב… מפני שהיתה בו שנאת חִנם”, כאילו בבית ראשון לא הייתה… זו בוודאי אי הבנה בלשון הגמרא, שרק רצתה להוכיח עד כמה חמורה ‘שנאת חינם’ – לפחות 7 מלחמות אחים היו בין שתי הממלכות יהודה וישראל ובתוכָן, מאז הפילוג שקרע את מלכות דוד ושלמה לקרעים (כנבואת “אחיה השילֹני”; מלכים-א י”א, כט-לב) – “והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו, הוא אשר עשה המלך אָסָא (מבית דוד) מפני בַּעְשָׁא מלך ישראל (=תעלת ההפרדה בין יהודה לישראל ליד “המִצְפָּה”), אֹתוֹ מִלֵא ישמעאל… חללים” (ירמיהו מ”א, ט) – כלומר, קרבנות הרצח האחרון הושלכו אל תעלת ההפרדה ומלחמות האחים בין שני חלקי העם ברוב ימי בית ראשון!
גם מאז שובנו לארצנו, במיוחד אחרי הקמת ‘הבית הלאומי’ מטעם ‘חבר הלאומים’ (תחילה, תחת השלטון הבריטי), התחוללו מעשי רצח אידיאולוגיים-פוליטיים חמורים ומסוכנים, מרצח המנהיג החרדי פרופ’ ישראל דה-האן (בתרפ”ד, 1924), ועד רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין –
איך אפשר להתמודד מול גלים של ‘שנאת חינם’??
כל שנאה מקורה בפחד – האדם הוא יצור חכם מאד, חופשי ויוצר מופלא, אך באותה המידה גם יצור חלש מאד, נרדף תמיד ומאוים – אחת הדרכים בהן מתמודדים בני אדם עם פחד, זאת השנאה: אדם שונא את אלה שמאיימים עליו, על חייו או על אמונותיו ועל דרכו! ההתמודדות העיקרית מול השנאה חייבת לייצר מפגשים של היכרות וצינון הפחדים, כי רק החלשת הפחד תחליש גם את השנאה!
בינינו, לבין רצח גדליהו בן אחיקם (ודומיו), עומדת רק ההסכמה הדמוקרטית על הכרעה בקלפי, בבחירות חופשיות, הכרעת העם! הסכמה זו איננה חזקה דיה, כמו שמעיד בָּנוּ רצח רבין כראש ממשלה!
במשך כמה שנים היינו מתפללים שחרית ביום הזה בכיכר רבין בתל-אביב!
כדי להתמודד מול גלי השנאה חייבים להחליש את הפחדים – פחדים מפני ‘אלה הבאים להשתלט עלינו’…, ‘להשתלט על המדינה’…, ‘להשליט במדינה’ את ‘החרדיות’, או את ‘החילוניות’, את ‘המתנחלים’, או את ‘הערבים’, את ‘הימין’ או את ‘השמאל’ –
אף אחד מכל הכוחות האלה איננו יכול באמת ‘להשתלט על המדינה’ (כפי שהוכיחה תוצאת התיקו בסוף הבחירות, השניות), ולפיכך חייבים כולם להיפגש ולדבר ולהחליש את פחדי ההשתלטות – באמת, רוב רובו של הציבור החרדי והדתי (למגזריו) אינו שואף לכפות את ‘ההלכה’ על חיי החילוניים, וכך חושב גם רוב רובו של הציבור החילוני, כלפי החרדים! לצערנו, קיצוניים משני הצדדים פותחים ‘פה גדול’, מעוררים חרדות, ומלבים את אש השנאה…
הציבור החרדי רואה בגיוס המוני לצה”ל אִיוּם על אורח חייו בגלל עצם יציאת הצעירים מ’עולם התורה’ בו התחנכו וגדלו, ובאמת, מערכת הביטחון איננה רוצה כלל בגיוס כזה, וגם איננה זקוקה לו! ‘שוויון’ בשירות צבאי ממילא איננו אפשרי כלל, כי לא ייתכן שוויון בין שירות קרבי, לבין שירות תומך ושירות מנהלתי עם כל חשיבותם. לכן הצעתי בשעתו להפעיל מסגרות שירות בתוך ‘עולם הישיבות’, לשם חילוץ, החייאה והצלה, כדי להתכונן כראוי לפגיעות קשות בעורף או לרעידת אדמה חמורה, אירועים שאנו מתפללים שלא יקרו (ראו הצעה מפורטת).
רוב רובו של הציבור הדתי יודע היטב שכל ניסיון לכפות את ‘ההלכה’ ייכשל, ורק יגדיל את מספרם של ‘דתל”שים’… גם רוב רובם של החילונים יודעים היטב שלימודי יהדות בסיסיים רק יגדילו את חופש הבחירה של הצעירים, ואילו מניעתם מגדילה את השפעתם של ‘בעלי תשובה’, שמרגישים כי עשקו מהם את מורשתם ב’כפייה חילונית’.
לכן, לא צריכה להיות בעיה קשה כל כך להשיג הסכמים ראויים על חיים משותפים בלי כפייה, ולעצור את ‘שנאת החינם’! בשעתו, יזמתי יחד עם פרופ’ רות גביזון, את האמנה על השבת, על בסיס העיקרון של אי התערבות הדתיים בחיי תרבות ואף בתחבורה מצומצמת, ומאידך, מניעת מסחר בשבת מצד החילוניים – מסחר בשבת מוביל בהכרח לתחרות כלכלית, שפירושה השתלטות ‘חילונית’ ודחיקת שומרי השבת לגטאות (בהמשך, נכתבה אמנה מורחבת על ידי פרופ’ גביזון והרב יעקב מדן). גם כאן, נשמעים קולות קיצוניים, שדורשים גם תחבורה ציבורית וגם מסחר, והם נשענים על קיצוניים כמותם מצד שני כדי ללבות שוב את אש השנאה –
אני קורא למנהיגי המפלגות הגדולות להרגיע פחדים וחרדות, לא לתת יד לקיצוניים, ולחתור להסכמות רחבות ומרגיעות, “והאמת והשלום אהבו“ (זכריה ח’, יט).