י״ט באב ה׳תשע״ט (20/08/19) ,יואל בן-נון
הרמב”ם (הלכות דעות פרק ז’ ב-ג) הגדיר מהו איסור רכילות בתורה, מהו לשון הרע, ומהי הוצאת שם רע, ואחר כך הסביר את חומרת החטאים האלה –
“איזהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר:
כך אמר פלוני; כך וכך שמעתי על פלוני;
אע”פ שהוא אמת, הרי זה מחריב את העולם!
יש עוון גדול מזה עד מאד, והוא בכלל לאו זה [“לא תלך רכיל בעמך”],
והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חבירו, אע”פ שאומר אמת;
אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו…
אמרו חכמים:
[על] שלש עבירות נפרעים מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא,
עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים,
ולשון הרע כנגד כולם”!
אחת הצורות השכיחות ביותר של חטאים אלה היא הוצאת דבר מהקשרו ופרסומו כאילו אותו ציטוט חלקי ומקוטע משקף את האישיות המותקפת, את השקפת עולמה, את דרכה החינוכית או הפוליטית, וכדומה.
מה עשו בשעתו לראי”ה קוק זצ”ל?
ציטטו מספר ‘אורות’ ציטוטים חלקיים ומקוטעים בפסקאות הידועות על היחס לפושעי ישראל (אורות התחיה מג, מה), על ההתעמלות (אורות התחיה לד), ועוד, הפיצו ברחבי ירושלים של אז, והרחיקו ציבורים שלמים ויראים מאורות תורתו של הרב קוק (עד היום) – אותם פעילי חרם ידעו היטב שהציטוטים האלה אינם משקפים כלל את הפסקאות במלואן, אבל אלה שקראו רק את הציטוטים החלקיים, וביניהם גם תלמידי חכמים גדולים, שפטו את הרב קוק על פי הציטוטים ההם, ולא רצו עוד להכיר וללמוד עליו וממנו, שום דבר.
זכורני היטב איך גיליתי בשיעור תנ”ך שלי במכללת הרצוג באלון שבות מישהו שנשלח במיוחד כדי לסמן משפטים בעייתיים בדבריי, ולהביאם לפני מי שנחשבים ‘גדולי תורה וחינוך’ בעיניו, כדי שיוכלו להרחיק מבית מדרשנו תלמידים ותלמידות.
הגבתי מיד על עצם השיטה בדברים מעין אלו הנכתבים כאן, הזהרתי את אותו השליח שכל ציטוט מקוטע הוא עבירה חמורה, ואם יפיץ ויפרסם ציטוטים כאלה, אגיב גם אני בפומבי במלוא החומרה – השליח ההוא יצא מן השיעור, ולא הופיע עוד אצלי.
מה שהדהים אותי אז ומאז היה, שאנשים הרואים את עצמם כתלמידי הרב קוק עוסקים באופן שיטתי במלאכה זו, המבוססת כולה על עבירות חמורות ביותר.
והנה שיטת החטא הזאת נמשכה ונמשכת, וכבר אין מתביישים כלל לספר בציבור איך קראו מחברות של תלמידים ותלמידות כדי לסמן משפטים בעייתיים, להביא אותם לפני ‘גדולים’, כדי לפסול מועמד/ת לתפקיד ציבורי או חינוכי.
השבוע שוב שמענו ציטוטים מקוטעים כאלה, נגד מועמדת ראויה מאד, תלמידת חכמים חשובה (שאני מכיר ומוקיר), והיא אמורה להיבחר כמפקחת מרכזית על הוראת התנ”ך בחינוך הדתי – בלי שמץ של יראת חטא מודים הכותבים נגדה לשר החינוך, שלא שמעו כלל את שיעוריה, ואינם מכירים כלל אותה ואת הליכותיה, אלא שהם שמעו וקראו כמה ציטוטים שמישהם סימנו במחברות סיכומי שיעוריה –
מי שפועל בשיטות כאלה איננו יכול להיחשב ‘איש תורה’ ולא ‘איש חינוך’, ולכן אין שום טעם לדון בפומבי על אותם ציטוטים מקוטעים, וחובה תורנית, מוסרית וחינוכית להודיע בשער בת רבים, שכל זה כלול באיסור הוצאת שם רע, שיש להתרחק ממנו מאד מאד.