א׳ בשבט ה׳תש״פ (26/01/20) ,יואל בן-נון
צפינו כולנו בהתרגשות על גבול התדהמה, בעליית (כ-40) מלכים ונשיאים, נציגי מדינות וראשי ממשלות לירושלים לזיכרון השואה באירופה ולמאבק ברוע האנטישמי המרים ראש בעולם, ולמען מטרה חיונית זו התלכדו כולם (לפחות ברמת ההצהרה).
לא נעלמו מעינינו הרמזים של נשיא רוסיה לוויכוח מול פולין על ההיסטוריה (שכל אחד מבליט בה אירועים שונים ותאריכים שונים), וגם לא רמזיו של נשיא צרפת כנגדם, אולם דווקא הדוברים שאינם פעילים בחזיתות הסוערות ביותר – סגן הנשיא האמריקני, יורש העצר הבריטי ונשיא גרמניה המתחדשת – התעלו לדרגה של ‘קידוש השם’, כי הם שילבו במודע ברכות לשם ה’, ובעברית (שנכתבה כנראה עבורם באותיות אנגליות).
נשיא המדינה וראש הממשלה נזהרו מלומר שם שמיים בקול רם (כפי המקובל בישראל), אבל באמריקה, בבריטניה ובגרמניה אין שום בעיה כזאת, ונציגיהם בירושלים זכו להתעלות בלשון הקודש, ולקדש את שם ה’ ברבים.
את העצרת חתמה (כשכולם בעמידה!) תפילת ‘א-ל מלא רחמים’ (המעוררת צמרמורת בזיכרון השואה נטולת הרחמים), ‘קדיש’ מפי ניצול שואה, דקה דומיה ושירת ‘התקוה’ –
דמעות עמדו בעיני.
למדנו מחז”ל (כמפורש בפרק התשיעי במסכת ברכות, ובהלכה), שצריך לברך את ה’ לא רק על כל מאכל, אלא גם על כל דבר מיוחד שרואים, ואף על פי שרוב לומדי התורה חוששים מברכות אלו (מטעמים שונים ומשונים), אני דבק בברכות אלו כפרק חשוב בעבודת ה’, אולם לא מצאתי ברכה מתאימה להתכנסות המופלאה הזאת בירושלים ככל שחיפשתי –
לא יכולתי לברך (ככתוב בגמרא ובהלכה על ראיית מלכים), ‘שחלק מכבודו לבשר ודם’, כי המאורע לא היה לכבוד המלכים והנשיאים, אלא שהם באו לחלוק כבוד לירושלים ולמדינת ניצולי השואה, וגם ברכת ‘שהחיינו’ לא נראתה לי מתאימה –
גם בפסוקי הנבואה התלבטתי לא מעט, כי אינני בטוח אם העולים לירושלים באמת באו ללמוד תורה מדרשתו (על תיבת נח, באנגלית) של ניצול השואה המפורסם, הרב ישראל מאיר לאו, נשיא מועצת ‘יד ושם’, וספק בעיני אם הם חשבו על כיתות ‘חרב או חנית’; והנה מצאתי פסוק מופלא דווקא בנבואת ירמיהו (ג’, יז) –
“בעת ההיא, יקראו לירושלִַם [ולא רק לבית המקדש] כסא ה’, ונִקווּ אליה כל הגוים לשֵם ה’ לירושלִַם, ולא ילכו עוד אחרי שרִרוּת לִבָּם הרע” (=להשלים עם אנטישמיות).
אז חזרתי אל הסידור, לקטעי תפילת השחר שמעטים אומרים אותם, ובסדר חדש ובשינויים קלים, אמרתי:
אתה הוא ה’ א-להינו בשמים ובארץ ובשמי השמים העליונים!
אמת, אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים!
[כאשר] אתה [מ]קבץ נפוצות קויך מארבע כנפות הארץ,
יכירו וידעו כל באי עולם, כי אתה הוא הא-להים לבדך עליון לכל ממלכות הארץ…
[כאשר אתה מקיים] לנו את הדבר שהבטחתנו על ידי צפניה חוזך, כאמור:
“בעת ההיא אביא אתכם, ובָעֵת קַבְּצי אתכם,
כי אתן אתכם לשֵם ולתהִלה בכל עמֵי הארץ,
בשוּבי את שבוּתיכם לעיניכם, אמר ה’!
לפיכך, אנחנו חַיָבים להודות לך, ולשבחך ולפארך,
ולברך ולקדש ולתת שבח והודיה לשמך…
[אתה הוא המקדש] את שמך על מקדישי שמך,
קדש את שמך בעולמך, ובישועתך תָרוּם ותגביה קרננו למעלה,
והושיענו בקרוב למען שמך –
ברוך ה’ א-לֹהי ישראל מן העולם ועד העולם, המקדש את שמו ברבים.