ט׳ בטבת ה׳תש״פ (06/01/20) ,יואל בן-נון
חיסול ‘המן’ ועוזריו
בשבת האחרונה (‘ויגש’) לא יכולתי שלא לברך “ברוך ה’ הרב את ריבֵנו …”, אחרי חיסולו של מפקד כוחות הרשע השואפים לכבוש את עיר ‘הקודש’, שנראה כמו ‘המן’ פרסי, וחוסל עם עוזריו באופן ובדרך שנראים חורגים מכל צֶפי סביר –
- מומחים מסכימים שהמחוסל הראשי היה קודקוד המזימה לכלותנו ולהשליט את ‘המהפכה האסלאמית על כל מרחבי ‘המזרח התיכון’. הוא היה מסוכן הרבה יותר מכל מנהיגי הרֶשע ‘ההָמָני’ (=’חמינאי’ ואנשיו).
- מומחים גם מסכימים, שאין תקדים לחיסול בסדר גודל כזה, באזורנו.
- ברור, שההנהגה הפרסית הייתה שבויה בביטחון עצמי מוחלט, לפיו הנשיא האמריקני לא יכול להרשות לעצמו להיגרר למלחמה, ולכן, אמריקה תמשיך לספוג ולבלוע כפי שעשתה אחרי תקיפת המיכלית, ואחרי תקיפת הנפט הסעודי, ועוד שורה של התגרויות.
- מתברר, שמומחי הפנטגון הגישו לנשיאם שורה של הצעות פעולה, והצעת החיסול הייתה הקיצונית ביותר, כזו שמעלים רק באופן תיאורטי – הם לא העלו על דעתם, שנשיאם (הבלתי צפוי!) יבחר דווקא בהצעה זו, באופן המתאים רק לו.
- המודיעין המדויק, והביצוע, היו מושלמים, וכללו גם את יד ימינו בעירק (‘המוּהנדס’) ועוד אחדים. במקביל חוסל גם איש מפתח בתימן.
- ישראל נותרה משקיפה ומסייעת מרחוק!
- ההכרעה אם לצאת למלחמה גלויה הוטלה לפתחם של מנהיגי הרֶשע.
- גם במערכה המתמשכת נגד אחיזת הפרסים בסוריה, ישראל כמעט לא נפגעה, ואף הצליחה לתקוע טריז בין נשיא רוסיה לבין הפרסים.
מה עוד צריך להתרחש כדי שנברך ‘בשם ובמלכות’?! כדי שנודה לא רק על זריחת המאורות ושקיעתם בכל יום ויום, ולא רק על גאולתנו וקיבוץ גלויותינו המתרחשים לנגד עינינו כבר 180 שנה, אלא גם על ‘פדות נפשנו’ בישועות מדהימות כמו זו שהתרחשה בלילה שבין חמישי לששי, פחות משבוע אחרי חנוכה התש”ף?!
כאן מגיע תור החששות והספקות –
- עלולה לפרוץ מלחמה נוראה בעקבות החיסול!
נכון! לא צריך להיות מומחה כדי להבין זאת. גם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל הביאה למלחמה נוראה עם יותר מ-6000 הרוגים (רק בשלב הראשון), ועד היום, המלחמה עוד לא נסתיימה! עם זה, מעולם לא עלה על דעתנו שלא להודות על הנס הגדול של עצמאות ישראל. גם בפורים של שושן נשארנו ‘עבדי אחשורוש’, וצוררים ‘הָמָנים’ לא חדלו מלפגוע בנו. גם בתוך האסונות הכבדים שבגלויות השונות, המשכנו להודות על ‘נס פורים’. אפילו יציאת מצרים פתחה שער לשרשרת אסונות וצרות שפקדו את אבותינו במדבר 40 שנה, וכל אלה לא מנעו מאיתנו להסב ולהלל על יציאת מצרים בפסח, בכל שנה ושנה.
- את החיסול ביצעו האמריקנים כתגובה להתקפות נגדם – היכן כאן יד ה’?
במגילת אסתר לא נזכר כלל שם שמים, והכל התנהל לפי התככים הפרסיים, שמרדכי ואסתר השתתפו בהם באופן פעיל “בשער המלך”, וב”בית המלך”. מי שלא ראה בכל אלה את יד ה’, באמת התנגד בזמנו להכנסת המגילה לתנ”ך. אנחנו במו פינו קוראים את המגילה, ומגלים את יד ה’ בשם ה’ שבברכות “על הניסים”.
כל מי שמברך את ה’ על הלחם שהוא אוכל, יודע, שבני אדם (החקלאים) זרעו וקצרו ואספו ודשו ומכרו שקי גרעינים, ובני אדם (האופים) טחנו ואפו ומכרו לחמים למיניהם, ובני אדם (הסוחרים) הביאו אותם עד אלינו, ואנו, בני אדם (המאמינים ומברכים) רואים בכל זה רק את יד “ה’… המוציא לחם מן הארץ”, שכל בני האדם הם שליחיו בכל אשר יעשו.
- לא נהגו לברך ברכת “הרב את ריבנו” אלא רק בפורים, ובסיום קריאת המגילה, ולא שמענו על ברכה זו בזמן אחר.
נכון! אולם גם בפורים לא קבעו חז”ל ברכה זו כחובה, אלא מנהג הוא שנהגו בקהילות מימי התלמוד (מגילה כא ע”ב), ורק מכוח המנהג נקבעה הברכה כדי “להודות על הנס” – ברכה זו איננה חלק מקריאת המגילה בפורים, ועל כן נהגו בה כברכה ארוכה הפותחת ב’ברוך’, וחותמת ב’ברוך’ (כדברי הר”ן על הרי”ף, המובאים גם ב’בית יוסף’ על טור אורח-חיים תרצ”ב).
לפיכך, אם ננהיג את עצמנו בדרך של ‘הודאה על נס’ שעשה ה’ לנו, תתפשט הכרה זו בישראל, ואולי גם בעולם, ואם לאו, יהיה זה רק עוד אירוע חדשותי דרמטי, ותו לא.
אבל גם למסופקים יש פתרון הלכתי ידוע – לברך ‘בלי שם ומלכות’!
אכן כך אמר לי הרב יוסף צבי רימון בבית הכנסת באלון שבות (דרום) בשבת בבוקר, ואף כי לי עצמי אין כל ספק, ולעצמי ברכתי ‘בשם ובמלכות’, נהגתי בציבור כעצתו, ויחד עמו עליתי לבימה לפני ההפטרה, ואמרתי בקול רם (אחרי הסבר קצר של הרב רימון):
“ברוך אתה השֵם הרב את ריבֵנו, והדן את דינֵנו, והנוקם את נקמתנו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, והנפרע לנו מצרינו – ברוך אתה השֵם הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, הא-ל המושיע”.
יהי רצון שנהיה ראויים לישועת ה’ גם בכל הסכנות האורבות לנו עוד מלפני החיסול, ובמיוחד אחריו – “עֶזרֵנו מעם השֵם”.
לדעתי, אפשר וראוי לברך כך גם בשבת הקרובה (‘ויחי’), ואפילו אחר כך, כל זמן שהנס מהדהד בתודעה.