י״א באלול ה׳תשפ״א (19/08/21) ,יואל בן-נון
נפל דבר במרחב ובעולם: המעצמה האמריקנית שכחה את האסון בנפילת מגדלי התאומים ונסוגה בבושת פנים גם מאפגניסטן, כמו שנסוגה מווייטנאם בדור הקודם. הטרור האסלאמי בסגנון טליבאן זכה בניצחון היסטורי (אחרי 42 שנות מלחמת טרור) בהן הצליח לגרש מארצו גם את הצבא הרוסי (בסיוע אמריקני), וגם את הצבא האמריקני, והניף שוב את דגל האסלאם הרדיקלי בקאבול.
אמריקה היא מעצמה אוקיאנית, השולטת ללא עוררין במרחבי המים שבעולם, ויש לה הגמוניה גם באטמוספרה, בחלל ובתקשורת – בכל מרחבי התווך – בכל פעם שהיא שולחת את חייליה (המעולים) לשלוט בארץ יבשתית, היא מתקשה מאד לאורך זמן, במיוחד כאשר הצבא המקומי לא מסוגל להילחם בעצמו. לאורך שנים, זה מוביל לנסיגות משפילות. חשוב לזכור, שדגים וציפורים וחוצנים (אם ישנם) אינם יוזמים מתקפות טרור נגד צי אמריקני עם נושאות מטוסים, ונגד טילים ולוויינים, בשונה מיצורים דו-רגליים שוכני יבשה ומלומדי טרור.
אין שום ספק, שנסיגה אמריקנית משפילה כזאת מעניקה רוח גבית חזקה לאיראן ולטרור האסלאמי כי היא מוכיחה שהסבלנות מנצחת את המעצמה האמריקנית, ולכן הנשק העיקרי שלהם מול ‘השטן האמריקני’ ומול ‘השטן הישראלי’ הוא ‘התנגדות’ סבלנית מאד עם טרור לאורך זמן.
מתוך מציאות היסטורית זו חשוב לנו להתבונן שוב על עצמנו –
הכרעה היסטורית חשובה ביותר בתחום הביטחון של מדינת ישראל היא העיקרון, שרק צה”ל וכוחות הביטחון של ישראל נלחמים להגנת מדינת ישראל בכל מקום בו נדרשת לחימה, ולעולם לא נישען על חיילים זרים, לא על כוחות אמריקניים, ולא על כוחות בינלאומיים. מעולם גם לא הסכמנו לכוחות או”ם בצד הישראלי של כל גבול שהיה, וההסכמות שלנו לכוחות חיץ בינלאומיים בגבולות השכנים היו כולן מוטעות עד מאד – כוח האו”ם בלבנון לאחר נסיגתנו משם הוא בדיחה, עצובה לנו ומשעשעת לחיזבאללה; הכוח הרב לאומי בסיני לא יכול לעשות דבר מול הטרור האסלאמי בצפון סיני; חובתנו להפנים את הלקח ההיסטורי – שום כוח זר לא יחליף את צה”ל בבקעת הירדן, ולא בשום מקום אחר,
גם כספי הסיוע האמריקני שישראל מקבלת נשארים ברובם באמריקה, למימון תעשיית המטוסים האמריקנית, והוא בעצם שיטה אמריקנית לחזק את תעשיית הנשק שלהם, ולשמור על יתרונה האסטרטגי בסיוע החדשנות הישראלית והיתרון של חיל האוויר שלנו. את כיפת ברזל הם כבר מקבלים מאיתנו, וישראל מסייעת לאמריקה הרבה יותר ממה שאמריקה מסייעת לנו.
בחזרה לאפגניסטן, לרגע חשבתי לעצמי, שזאת ארץ ענייה ונחשלת, ויעברו שנים רבות עד שתוכל להשתקם ולעמוד על רגליה, במיוחד כאשר מדינות רבות במערב לא יתלהבו ממשטר הדיכוי של הטליבאן; ואז נתקלתי במידע מטלטל באמת – האמריקנים גילו באפגניסטן מרבצים עצומים של זהב, ברזל ונחושת, ובמיוחד של ליתיום המבוקש מאד בעולם הטכנולוגיה המודרנית; המעצמה הסינית הגובלת באפגניסטן כבר גילתה עניין בהפקת המחצבים האלה – במילים אחרות, אפגניסטן הטליבאנית עלולה להפוך בתוך שנים לא רבות למדינה עשירה בסיוע סיני, עם רצף גיאוגרפי מסין לאפגניסטן ולאיראן (גבול משותף) שישנה את המרחב כולו – הסנקציות של אמריקה נגד איראן (החלטה של טראמפ) יאבדו את משמעותן בגלל הנסיגה המשפילה מאפגניסטן (עוד החלטה של טראמפ), והחיבור בין הקומוניזם הסיני לבין הקנאות האסלאמית (אלה ואלה משטרי דיכוי) יציב מול ישראל איום מעצמתי בסדר גודל אחר לחלוטין, במיוחד כאשר התמיכה האמריקנית מאבדת ממשקלה.
זוהי צפירת השכמה!
אנחנו עדיין עסוקים במאבקים הפנימיים ההזויים שלנו, בין בנט-לפיד-גנץ לבין נתניהו-דרעי-ליצמן-סמוטריץ, פילוג פנימי עצוב ורווי שנאות אישיות; שני המחנות הפוליטיים המפלגים כבר יצרו עבור רע”מ מעמד חסר תקדים של לשון מאזניים –
היי, התעוררו!
הביקור הקרוב של ראש הממשלה נפתלי בנט באמריקה מאבד מערכו ומחשיבותו, והרבה יותר חשוב כעת לדבר עם הרוסים, וגם עם הסינים! טוב לתת לאמריקנים לצפות מרחוק ולהבין לאיזה מקום שפל הם הורידו את עצמם.
גם האמירויות, סעודיה וקטאר ומצרים וירדן, מסתכלות מסביב ושואלות את עצמן האם ‘הסכמי אברהם’ עם ישראל מספיק חזקים מול איראן וסין ואפגניסטן? נשיא מצרים כבר מזמין את ראש ממשלת ישראל לשיחות של חיזוק.
במצב הזה אני קורא לכל המפלגות הציוניות להתנער מכל השטויות ולבנות קואליציית חרום ציונית שתוכל להתמודד כראוי בשעת מבחן זו –
בתור צעד ראשון אני חוזר וקורא לחברי הכנסת הציונים-דתיים לנטרל את התלות של ממשלת ישראל ברע”מ באמצעות אצבעות ידיכם בכנסת ישראל