י״ג בסיון ה׳תשע״ט (15/06/19) ,יואל בן-נון
גפרור אחד שזרק חה”כ בצלאל סמוטריץ לשדה הטוב ממנו כולנו אוכלים – מי יצליח לכבות? הוא לא דיבר רק על המשפט העברי בדיני ממונות (ולא דיני נזיקין!), וגם לא רק על ‘משפט התורה’, אלא ערבב לתוך התבערה גם את האופן שבו התנהלה ממלכת דוד ושלמה, לפי ‘משפט התורה’, עם ‘התאמות לימינו’ –
פעמים אחדות סירבו רבני ישראל לכונן מחדש את ה’סנהדרין’, ולכן, אין שום רב שיכול לקבל סמיכה בהלכות מדינה, וממילא גם אין שום הרכב של בית דין רבני שיפסוק בדיני נזיקין, ולא בהלכות ציבור. רק משום כך היה כדאי לחה”כ סמוטריץ לשתוק בנושא בו אינו מבין. אבל הוא הגדיל לדבר “בגאוה ובגדל לבב” (ישעיהו ט’, ח) על ימי דוד ושלמה, ועל האופן בו התנהלה ממלכתם – וכאן כתובים בתנ”ך דברים מפורשים וקשים –
אחרי 80 שנה של מלכות דוד ושלמה התפלג עם ישראל בארצו לשתי ממלכות, יהודה וישראל, ושתיהן שקעו במלחמות אחים, שפרצו שוב ושוב אחרי כל ניסיון לאיחוד.
ההישגים העצומים של דוד ושלמה בניצחונות המופלאים על כל האויבים מסביב לא החזיקו מעמד בגלל החטאים הכבדים!
ההלכה התירה למלך עד 18 נשים (רמב”ם הלכות מלכים פרק ג’ הלכה ב), אבל דוד המלך לקח דווקא את אשתו של אוריה החתי, “ואֹתו הרגת בחרב בני עמון; ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם, עקב כי בְזִתַני ותקח את אשת אוּריה החִתי להיות לך לאשה”, כדבר ה’ הנורא בפי נתן הנביא (שמואל-ב י”ב, ט-י), ואכן כך התנהלה מלכות דוד מאז, עם חרב אבשלום בתוך בית דוד (שמואל-ב פרקים י”ג עד כ).
עוד יותר חמור מזה היה המצב בו התנהלה הממלכה בימי שלמה – “והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה… וַיַטוּ נשיו את לִבּוֹ” (מלכים-א י”א, א-ג) – לכן גזר ה’ בנבואת אחיה השילוני, קריעה ופילוג על ממלכת דוד ושלמה, ובעקבות זה מספר לנו התנ”ך על פילוג המלוכה –
מתי לאחרונה קרא חה”כ סמוטריץ את פרקי שמואל ומלכים?
ירבעם בן נבט מרד כבר בימי שלמה בגלל העול הקשה שהטיל שלמה גם על שבטי ישראל, ו’השוטים’ בהם ייסר שלמה את עבדי הממלכה, והכביד עליהם את עולו (מלכים-א י”ב, ד) – בימי שלמה ירבעם נאלץ לברוח אבל אחרי מותו הוא ‘הצליח’ לפלג את העם!
כך, לפי התנ”ך, התנהלה לה ‘מדינת ההלכה’ בימי דוד ושלמה, עד שנתן הנביא, ואחיה השילוני יצאו בחריפות כה קשה נגדה, בשם ה’!
כיסופים לדוד בישועה, בתפילה ובתשובה – לא במשפט!
לא מפתיעות אך מעציבות חלק מן התגובות שספגתי, כצפוי, בעקבות מחאתי נגד ‘המשפט של דוד המלך ושל שלמה המלך’, בפי חבר כנסת השואף וחולם לכהן כשר משפטים במדינת ישראל; בעיקר, תגובות מציבור ‘תורני-לאומי’, וביניהם גם חברים ותלמידים – חלקם אף שאלו אם אני עדיין מתפלל על “צמח דוד”, ונכסף לבואו!
ובכן חברים יקרים – כן, אני נכסף ל”צמח דוד”, שיביא בכנפיו ישועות כאלה אשר בהן יכירו גם מאות מיליוני מאמינים מוסלמים (ונוצריים); הכרה כזו תסיים את עידן המלחמות ותביא שלום אמת, מתוך ידיעה ש’א-ללה’ האחד והיחיד הוא הנותן תשועה לבני ישראל השבים אל אדמתו הקדושה, ביד “צמח דוד” עבדו.
כמובן, אני גם מתמלא ומתפלל בשירת המזמורים של “נעים זמירות ישראל”, ומייחל לשמוע הלחנות חדשות של מזמורים עתיקים יחד עם חיבור מזמורי תפילה חדשים במיתרי ‘כינור דוד’, ב’בניין עולם’ שייבנה בתוך ירושלים עיר הקודש.
כל אלה אינם קשורים כלל לעולם המשפט –
ראשית, לפי ההלכה, מלך לא חייב לדון ב’משפט התורה’ ויש לו סמכות לגזור ולענוש שלא כדין תורה לפי משפטי המלוכה (רמב”ם הלכות מלכים, פרק ג’, י);
שנית, דוד היה עושה “משפט וצדקה לכל עמו” (שמואל-ב ח’, טו), ולא ב’משפט התורה’ אלא על פי ‘רוח ה” ששרתה עליו! בלשוננו: בהתרשמותו האינטואיטיבית מדברי בעלי הדין הוא הבין מיד מי צודק ומי משקר, ועל זה נאמר בנבואת ישעיהו (י”א, ג) “וַהֲרִיחוֹ ביראת ה’…” – אולם בדיוק בתחום הזה התחולל השבר הגדול כבר בימי דוד “בברחו מפני אבשלום בנו” (תהילים ג’, א); כאשר קיבל דוד את סיפור השקר של “ציבא נער מפיבֹשת” הנכה (בן יהונתן, שמואל-ב ט”ז, א-ד), כאילו חתר מפיבֹשת תחת דוד וקיווה להחזרת העטרה לבית שאול, ודוד נתן לציבא את כל הנחלה והרכוש –
כאשר חזר דוד אחרי מות אבשלום והומלך מחדש, התייצב מפיבֹשת לפני דוד כמי שהתאבל על יציאת דוד מירושלים, והסביר איך ניצֵל ציבא את נכותו ושיקר לדוד, וסיים בזעקה מרה (שמואל-ב י”ט, כה-כט); דוד חרץ את הדין בלא צדק ויושר ואמת, ואמר לו: “למה תדבר עוד דבריך? אתה וציבא תַחְלְקוּ את השדה”; מפיבֹשת ויתר על חצי השדה במשפט שאין בו צדק, ואמר: “גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדֹני המלך בשלום אל ביתו” (שם, ל-לא) –
על כך אמר ‘רב’, גדול אמוראי בבל (מסכת שבת נו ע”א-ע”ב): “קיבל דוד לשון הרע” (של ציבא על מפיבֹשת), ועוד הוסיף שם רב יהודה בשם ‘רב’: “בשעה שאמר דוד למפיבֹשת, אתה וציבא תַחְלְקוּ את השדה, יצתה בת קול ואמרה לו, רחבעם וירבעם יַחְלְקוּ את המלוכה” –
פשוט לי, שכוונת ‘רב’ למחלוקת שפרצה שם בין “איש ישראל” לבין “איש יהודה” (שמואל-ב י”ט, מא-מד), ולהכרזה שיצאה משופר המרד של “שבע בן בכרי”: “אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי, איש לאֹהליו ישראל” (שמואל-ב כ’, א) – ניסוח זה מופיע רק פעמיים בתנ”ך, ובפעם השנייה מפי אנשי ירבעם בן נבט (מלכים-א י”ב, טז)! אף כי “שבע בן בכרי” היה “איש בְּלִיַעַל” ונכשל לחלוטין, זרע הפילוג כבר נזרע וקולו כבר נשמע, ועל כן חתם רב יהודה בשם ‘רב’ במשפט המזעזע עד תהומות הנפש (במסכת שבת שם):
“אלמלא קיבל דוד לשון הרע, לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודת אלילים (=העגלים של ירבעם בן נבט), ולא גלינו מארצנו”.
למען היושר יש לומר, שיש שם בגמרא חולקים על ‘רב’, אבל רבים וטובים טועים בהבנת דברי החולקים, ובעיקר בדברי ר’ שמואל בר נחמני, כאילו דוד לא חטא כלל, בעוד הוא עצמו אמר: “דוד הקים עולה של תשובה” (מועד-קטן טז ע”ב); כוונתו ברורה, שדוד הודה בחטאו (דבר שמנהיגים לא מעלים כלל על קצה דעתם!), וה’ קיבל את תשובתו, כלומר, “כל האומר דוד חטא [ונשאר בחטאו], אינו אלא טועה”!
אי אפשר להתפלל ולכסוף ל’משפט דוד ושלמה’!
אנו מתפללים לישועות ה’ על ישראל ביד “צמח דוד”, לתפילות ולמזמורים, ולהקמת “עול של תשובה”, מן החטאים החמורים בחיים ובמשפט, שגרמו לפילוג המלוכה ולחורבן ולגלות –
מי שאומר אחרת, מטיל ספק לא רק בדברי הנביאים, אלא גם בדברי חז”ל, שבגמרא – יהי רצון שנלמד מדוד לחזור בתשובה!
בידי מי יפקיד עם ישראל ‘הלכות מדינה’?
בימי קום מדינת ישראל הפקיד עם ישראל בידי חכמי ההלכה את הלכות קידושין וגירושין למטרה אחת קריטית – כדי שנוכל להתחתן בתוכנו, יהודים דתיים, חרדיים, מסורתיים וחילוניים, אורתודוכסים, קונסרבטיבים ורפורמים, גם בעוד מאות בשנים
ומה עשינו, חכמי ההלכה במשימה היסטורית זו?
אלפי נשים וגברים בישראל כבר לא חיים ביחד, ואין להם גט כהלכה מן היום בו הם נפרדים ולא גרים עוד יחד. דבר זה היה צריך להיות פשוט וברור, שכל זוג שלא חי ביחד, נישואיו “כדת משה וישראל” צריכים היו לפקוע מיד, מפני שהפירוד הזה מזמין ניאוף בהיקפים מזעזעים, בצד הדמעות של נשים צדיקות, וגברים צדיקים –
אבל בתי הדין הרבניים עוסקים בחומרות של ‘גט מעושה’ (=שניתן בכפייה), זעקת הזוגות הנתונים ב’מבוי סתום’ בקושי נשמעת, ובית הדין הרבני הגדול מנהל מלחמת חורמה נגד ארגוני נשים (רק בחודש האחרון, בשני פסקי דין מזעזעים), במקום להתגייס כדי לפתור הלכתית את משבר ‘העגונות ומסורבות הגט’, שמרבה ניאוף, ומסכן את כל עולם התורה בישראל…
לנוכח המצב, אלפי זוגות בישראל מתרחקים מנישואי הרבנות וחיים בלא קידושין (במקרה הטוב), ובקידושין בלי ידיעת הרבנות (במקרה הרע) –
מאות אלפי ישראלים שחיים ומתחתנים בתוכנו אינם יהודים לפי ההלכה – לפי פסק הרמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק י”ג הלכה יז, ופרק י”ד הלכה ב) והשולחן ערוך (יורה דעה סימן רס”ח, סעיף ב’ וסעיף יב) אומרים להם בשעת הגיור “עיקרי הדת שהוא יחוד השם ואיסור עבודה זרה, ומאריכין בדבר זה, ומודיעין אותו/אותם מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות ואין מאריכין בדבר זה…” (ובשולחן ערוך כתב: “ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו”) –
עוד פסקו, ש”גר… שלא הודיעוהו המצוות ועונשן ומל וטבל בפני שלושה הדיוטות, הרי זה גר…”, והנה יש בתי דין שמחמירים בגיור נגד פסק ההלכה, ומתעלמים מהמוני נישואי תערובת שהם חמורים במיוחד (רמב”ם שם פרק י”ב) –
במצב כזה, בידי מי יסכים עם ישראל להפקיד ‘הלכות מדינה’, שלא לדבר על ‘מדינת הלכה’?