מבצע החסידה: להעלות את שארית הפליטה

י׳ באלול ה׳תש״פ (30/08/20) ,יואל בן-נון

ממתינים לעלייה ל’ירושלים’

בקרב אחינו עולי אתיופיה (כמו גם בקרב המוני יהודים בגלויות אחרות) נקראה ארץ ישראל תמיד ‘ירושלים’, ובה התמקדו כל כיסופי הדורות, וכך חותם גם המנון המדינה – ‘ארץ ציון ירושלים’.

בקרב אחינו שעלו מאתיופיה, אפשר לשמוע אנשים אומרים, שהם חיים ב’ירושלים’, וכאשר שואלים אותם היכן בדיוק, הא אומרים: בלוד, ביבנה, בפתח-תקוה, בנצרת או בבאר-שבע.

באתיופיה, לא יכלו לשאת עין ‘לפאתי מזרח קדימה’, כי לנוכח ‘השמש העולה’ היה להם רק ים סוף וחצי האי הסעודי – הם צפו בחסידות שהגיעו מ’ירושלים’, ושאלו אותן ‘אַגַרְצֶ’ן יֶרוּזָלֶם דֶהנָה’ (=מה שלום ירושלים)? ח”נ ביאליק עשה את אותו הדבר מרוסיה, בשירו המפורסם ‘אל הציפור’ – ‘התִשְׂאי לי שלום מֵאַחַי בציון’?

בדור האחרון קלטנו כמיליון וחצי עולים מארצות רוסיה; כעשרים אחוז מהם צאצאים של אב יהודי או של סב יהודי, לפי חוק השבות.

אני זוכר היטב את הוויכוחים הקשים בתוכנו על התיקונים שהוצעו לחוק השבות – המפלגות הדתיות דרשו להעלות לארץ רק יהודים, ומי שנתגיירו כהלכה – ראשַת הממשלה אז, הגב’ גולדה מאיר אמרה: אני ציונית! אני מאמינה שתבוא עלייה גדולה מארצות רוסיה, ואסור לנו להשאיר מאחור משפחות מעורבות.

בדור האחרון גם קלטנו כמאה וחמישים אלף עולים מאתיופיה, כשליש מהם מבני ה’פאלאשמורה’, צאצאים מזרע ‘בית ישראל’, שאבותיהם התנצרו באתיופיה (במאה ה-19) מתוך לחץ ורדיפות, כפי שקרה גם בארצות אירופה לפני מאות שנים.

מאז מבצע שלמה מתנהל בקרב קובעי המדיניות ויכוח נוקב, ולא מעט פקידי מדינה וסוכנות אחראים להפרדה אכזרית בין ‘ביתא ישראל’, ששמרו במסירות נפש יוצאת דופן על דבקותם במסורת אבותיהם, לבין אלה שאבותיהם התנצרו. על המסלולים של שדה התעופה באדיס אבבה, בשבת של מבצע שלמה, הפרידו ממש בכוח.

מאז אני נאבק (יחד עם חבריי בוועד הציבורי להעלאת שארית יהודי אתיופיה), להסרת החסימות, ולהעלאת כל הממתינים לעלייה, שהם מזרע ‘בית ישראל’, שעזבו את אורח החיים הנוצרי, עזבו בתים וכפרים ושבו ליהדות, בהדרכת רבנים ידועים המומחים בנושא. עובדות אלה נבדקו היטב וכל ההשמצות נגד העולים והממתינים, בשקר יסודם.

כאן הופיעו שני חסמים –

צאצאים נוצריים לסב יהודי בארצות רוסיה, הסבא היה יהודי לכל דבר, והם זכאים לעלייה לפי חוק השבות, שהותאם לעלייה מארצות אירופה ואמריקה. אם הם ירצו, הם יעברו תהליך גיור בארץ, אבל אינם חייבים בכך.

באתיופיה, כמעט שלא הייתה התבוללות, ולא השתייכות ‘חילונית’ לזהות יהודית; גם קהילות ה’פאלאשמורה’ התחתנו בעיקר ביניהם, ולא הפכו חלק מהחברה הנוצרית האתיופית. כאשר הם שבים ליהדות, הייחוס שלהם לזרע ‘בית ישראל’ הוא ברור; אולם הסבא היה נוצרי, ולכן לא מאפשרים להחיל עליהם את חוק השבות, ומעלים אותם לפי חוק הכניסה, והם עוברים תהליך גיור בארץ. לפי החלטות הרבנים הראשיים, העלתה מדינת ישראל מקהילות אלה, רק את אלה שנולדו לאם יהודיה, עד 7 דורות לאחור.

אחרי שעלו כ-50 אלף מקהילות אלה, נותרו מאחור כ-9000 ממתינים, שייחוסם לזרע ‘בית ישראל’ הוא דרך אבותיהם, כי הייתה במהלך הדורות אמא אתיופית, לא מ’בית ישראל’. לכן הרבנות הראשית לא קיבלה אותם, וכך גם מדינת ישראל.

אילו היו בארצות רוסיה 9000 עולים כאלה, היו מעלים אותם בתרועות שמחה ובהתלהבות, לפי חוק השבות. באתיופיה הם תקועים שנים רבות, בגונדר ובאדיס, ללא רחמים. הם חיים כבר שנים לא מעטות כיהודים לכל דבר, מתפללים ולומדים תנ”ך (כבר צמח מתוכם מתמודד צעיר וחכם בחידון התנ”ך העולמי לנוער יהודי), מקבלים הדרכה של אנשי תורה מישראל, ואין להם שום דרך לחזור לכפרים אותם עזבו לפני שנים רבות – הם נמצאים במחנות שמזכירים את בני ישראל העתיקים, במדבר סיני.

וכאן המכשול העיקרי – בעוד עולים מרוסיה, אפילו אם אינם יהודים כלל, ורק נכדים לסב יהודי, נחשבים כעלייה תורמת ומועילה בטווח הארוך – העולים מאתיופיה נחשבים למרבה הצער, ל’נטל’ על החברה הישראלית, ורבים מבין השרים והפקידים מתאמצים מאד לעצור את העלייה בנימוקים חסרי שחר! לצערי הרב, תומכים בהם גם רבנים חשובים, ומעטים מאנשי העדה, וגם הם משמיעים טענות חסרות שחר.

הטיעון השקרי הראשון – ‘כל אתיופיה בדרך’, כי ‘תמיד יהיו עוד ועוד קרובי משפחה מדרגה ראשונה, או שנייה’;

מאז מבצע שלמה אני שומע דיבורים אלה, שאין בהם שום אמת.

הטיעון השקרי השני – ‘הם נוצרים, והם מצטרפים בארץ לכנסיות’, ו’כל ההשבה ליהדות אצלם היא רק למראית עין’;

גם השמצות אלה נשמעות כבר שנים, ללא בושה.

למען האמת, יש בארץ פעילות נוצרית מוגבלת בקרב קהילות העולים מאתיופיה, אבל היא ממוקדת דווקא בקרב אלה שעלו לפני 25 שנה ויותר – תופעות כאלה אני זוכר מצעירותי גם בין העולים לארץ אחרי קום המדינה. נאבקנו אז, בבני עקיבא, נגד פעילות מיסיונרית, ובכל ליבי אני מוכן לסייע למחנכים ולהנהגת כהני העדה (הקֶסים) נגד תופעות אלו כיום, שברובן צומחות מניצול חולשה כלכלית ודתית.

אבל אסור לעצור את אחרוני הממתינים לעלייה בנימוקי שקר אלה, וכבר פסק כך לאחרונה, הרב הראשי ליהודי אתיופיה, הרב ראובן וובשת, אחרי ביקור ובדיקת המצב באדיס ובגונדר – גם קֶסים חשובים ממנהיגי העדה הסכימו אתי בהחלט, בנקודה זו.

ממשלת ישראל כבר החליטה (החלטה 716, מ-15.11.15) להעלות את אחרוני הממתינים, ועליה לדחות את כל המפריעים והמעכבים, ולסיים באמת, במהירות ובכבוד, את המפעל ההיסטורי של העלייה ל’ירושלים’, על ‘כנפי החסידות’.

החסידות עושות את הדרך הזאת כל שנה במעוף קצר – אין שום סיבה, שמדינת ישראל בעידן המטוסים, לא תעשה זאת באותה המהירות, ונקרא לזה ‘מבצע החסידה’.

להעלות את שארית הפליטה

מכתב גלוי לראש הממשלה

ברוך ה’, יש לנו מדינה, וגם כנסת נבחרת וממשלה מובילה, וכל כבודם של מנהיגים ונבחרי ציבור, מכבוד ה’ הוא בא!

כבוד ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו –

מתוך הכרה והוקרה של בית גידולך הציוני, אני פונה ישירות אליך –

אנא בצע את החלטת הממשלה (716), שנתקבלה בהנהגתך לפני שנתיים וחצי, והעלה סוף סוף את שמונת אלפים הנותרים, שארית הפליטה מאתיופיה, הממתינים שנים רבות בכיליון עיניים לשוב לירושלים.

אל תשים ליבך ליועצים ולפקידים ולארגונים, שמנסים בכל כוחם לעצור את העלייה הזאת, ומטעים אותך במצגות שווא – אני נאבק למען העלייה הזאת מאז מבצע שלמה, זה 28 שנה, וכל השנים אני שומע את טענת ההפחדה השקרית: ‘כל אתיופיה בדרך’; ‘כמו חוט של סוודר שנפרם ונמשך’ – אין שום אמת בטענה זו!

מי עוד כמוך יודע איך מחברים נתונים אמיתיים בחלקם, לתמונה כללית שכולה מצגת שווא – הלוא אתה סובל מזה לנגד עינינו, זה שנים!

בראשית הציונות (1868), ביקר יוסף הלוי באתיופיה, והעריך את מספרם של יהודי אתיופיה ב-150 אלף; כשליש מהם נכחדו במגפה נוראה (‘קֶפוּ-קֶן’; 1892-1888), וכשליש התנצרו – לא הייתה באתיופיה אופציה של התבוללות חילונית, ומי שלא החזיק מעמד, התנצר כדי לשרוד! הגיבורים מ’ביתא ישראל’, ששרדו ביהדותם חשו כעס עמוק על ה’פאלאשמוּרה’ (=המוּמרים), אבל אסור לכעוס על צאצאיהם השבים ליהדות אחרי כמה דורות.

חוק השבות נוסח במדינת ישראל עבור המציאות באירופה, ולכן הכיר בבנים ובנכדים של סבא יהודי לחזור לעמו, ולעלות לארץ גם בלי שהתגייר, כי צאצאי יהודים עד דור שלישי נחשבו כיהודים שהתבוללו, ואם הם רוצים לחזור, מקבלים אותם במדינת ישראל כחלק משיבת העם לארצו.

יהודי אתיופיה החזיקו מסורת יוחסין של 7 דורות לאחור, למניעת נישואי קרובים, דבר שלא היה נהוג בשום עדה בגלויות העם היהודי, אולם הם בדקו יוחסין לפי האב, ולא לפי האם.

החלת חוק השבות כלשונו על המציאות באתיופיה יש בה עיוורון ופגיעה ביסודות הצדק והמשפט של המפעל הציוני – מי שמקבל צאצאים לא יהודים של סבא יהודי באירופה, צריך היה לקבל מי שהוכר כ’זרע ישראל’ עד 7 דורות, מאתיופיה, אפילו אם אבות אבותיהם התנצרו, בתנאי, שהם הוכיחו את רצונם הנחוש לשוב ליהדותם –

על זה אמר בנימין זאב הרצל (בנאומו בקונגרס הציוני הראשון) – “הציונות היא שובנו אל היהדות עוד לפני שובנו אל ארץ היהודים”!

זה בדיוק מה שקורה מאז מבצע שלמה בגונדר ובאדיס-אבבה – המבקשים לעלות השאירו את עברם מאחוריהם, ושבו ליהדות בכל ליבם, בהדרכת רבנים מומחים, לפי ההלכה – כל מי שפגש אותם שם ראה זאת, אבל, בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, אתה לא רצית לבקר אותם בעת ביקורך הממלכתי באתיופיה!

אילו הושלם גיורם בחו”ל, היו עולים לארץ לפי חוק השבות, ושום פקיד או יועץ, וגם לא אתה, לא הייתם יכולים למנוע זאת.

אולם מדינת ישראל לא השכילה להחיל עליהם את חוק השבות, וקיבלה את רובם לפי חוק הכניסה לישראל, ורק בתנאי (שנקבע על ידי הרבנות הראשית), שייחוסם ל’זרע ישראל’ הוא מצד אמותיהם, 7 דורות לאחור. זה כמו לומר לצאצאים של יהודים מאירופה – ‘רק אם הסבתא שלכם הייתה יהודיה; אם רק הסבא היה יהודי, תישארו בחוץ’.

בהחלטת הממשלה 716 תוקן העוול העיקרי, ועל פי הקריטריונים שנקבעו בהחלטה אין שום פתח לגלי עלייה נוספים, אבל הפקידים והיועצים הניחו מכשול אחרי מכשול, וההחלטה לא בוצעה!

כל השנים אנו שומעים את טענת השקר, לפיה המחנות בגונדר ובאדיס מתמלאים מחדש כל הזמן – לכל אורך הדרך, ממשלת ישראל היא שקבעה קריטריונים ומכסות עלייה, ותמיד נשארו קרובי משפחה מאחור –

כאשר מעלים ‘זרע ישראל’ רק מצד אמותיהם, ברור, שמשאירים קרובי משפחה מאחור!

כאשר מעלים 1300 נפש, ברור, שמשאירים קרובי משפחה מאחור!

כשמחליטים להעלות עוד 1000, ברור, שמשאירים קרובי משפחה מאחור!

ואז עולות זעקות השבר של צעירים וצעירות המשרתים בצה”ל, בעוד סבא או סבתא שלהם, מסורבי עלייה על ידי (פקידי) ממשלת ישראל.

לא שמענו על עלייה יהודית, שפקידים דורשים לאשר לה תקציב מראש, כולל המשכנתאות לדירות שיקבלו כעבור שנים – רק כאן, מבקשים לחשב מראש תקציבי קליטה לשנים רבות, וכבר כעת לבצע ‘קיצוץ רוחבי’, וכל זה, לא כדי לאפשר את השלמת העלייה, אלא כדי לעצור אותה, ולגרום סבל נוסף ומיותר.

אחרי 28 שנות מאבק, אני לא ארפה, והצעירים במטה המאבק נותנים לי כוח – לא נשעה למצגות שווא ולטענות שקר, ואני מפציר גם בך להתעלם מהן!

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, יש לפניך הזדמנות היסטורית לסיים באמת את העלייה המופלאה הזאת, בלי להפריד אבות מאמהות, ולהשלים את קיבוץ הגלויות מאתיופיה כמבצע ציוני חסר תקדים, ואחר כך, יטופלו בקשות עלייה באופן פרטני, כמו בכל התפוצות. אני מבקש ממך לבצע את החלטת הממשלה שלך (716) במלואה, ובמהירות.

לזכרו של השופט מאיר שמגר ז”ל

נשיא הוועד הציבורי להעלאת שארית יהודי אתיופיה

מאיר שמגר החל את דרכו בהתנדבות כאשר התגייס לפלמ”ח, ואחר כך לאצ”ל – רק אחר כך הוביל את מערכת המשפט הישראלית מן האחריות העליונה על פרקליטות צה”ל והמדינה, ועד לנשיאות בית המשפט העליון – אחרי שהשתחרר מכל תפקידיו הרשמיים ומכל ועדות החקירה הממלכתיות שניהל, חזר להתנדב, ועמד (בכל השנים האחרונות) בראש הוועד הציבורי להעלאת שארית יהודי אתיופיה; שם פגשתי בו, וביושר לבבו, בכל דיון –

פעם אחת אמר לי:

בכל ארץ אחרת היינו שמחים מאד לגלות עוד מאות אלפי צאצאים של יהודים (בלשון חוק השבות, ‘בן ונכד של יהודי’), ששבים ליהדותם ורוצים לעלות ארצה, ואף היינו חוגגים את עלייתם; אני מצטער (כך אמר) על המוני היהודים שהתבוללו ואבדו מאיתנו בספרד כמו באתיופיה, ובארצות רבות אחרות, אבל כל מי שניתן להשיבו ורוצה לעלות, חובה עלינו להעלותו.

בזכותו של מאיר שמגר ז”ל הצלחנו להעלות לארץ כ-90 אחוז משארית יהודי אתיופיה, שאבות אבותיהם התנצרו בלחץ הגלות, אך שמרו על קהילותיהם בלי התבוללות בכפרים משלהם, וצאצאיהם שבו ליהדותם. בכל ליבנו קיווינו, שהשופט (בדימוס) שמגר יזכה לראות את משפט המדינה ומשפט ההיסטוריה מתקיימים עם אחרוני העולים; אבל אנו, חברי הוועד הציבורי, נמשיך בדרך שאותה הוביל מאיר שמגר ברוחו הציונית הגדולה, גם מתוך נאמנות לזכרו.

העלאה מהירה ויעילה של שארית הפליטה מגונדר, אתיופיה

ב”ה ג’ במרחשון התשע”ב (31.10.11)

לכבוד
חברי ועדת העלייה והקליטה
כנסת ישראל
ירושלים

ברכות ושלומות

בבואכם לדון מחר בעיכוב הבלתי מוצדק של העלאת שארית הפליטה מגונדר, אתיופיה, לפי ההחלטה האחרונה של ממשלת ישראל, חשוב מאד לקחת בחשבון גם את המבט הציוני, גם את הפן האנושי-המוסרי, וגם את החשבון הכלכלי הכולל.

משלושת הכיוונים גם יחד עולה מסקנה חד-משמעית, אם בוחנים אותם ביושר – לפתוח מחדש מרכזי קליטה כנדרש, ולהעלות את כל זכאי העלייה מאתיופיה בבת אחת, ולכל היותר בתוך שנה. כל דחייה גורמת נזק ציוני ואנושי רב, וגם עולה למדינת ישראל יותר כסף, בסך הכל.

ברור, שעיכוב עלייתם של כמה אלפי זכאים, מחייב את החזקתם בגונדר, תוך העברת האחריות לסוכנות היהודית, וזה יעלה לא מעט. בנוסף, פריסת העלייה והקליטה על שלוש שנים ויותר, רק מייקרת את המפעל הציוני המופלא הזה, ודוחה את סיומו. ההקלה שבעצם הפריסה מבחינה תקציבית, איננה שקולה במחיר הנוסף הכלכלי, שלא לדבר על המחיר האנושי – יש עולים זכאים שמתים בנכר תוך כדי המתנה מתסכלת, וזהו מחיר מוסרי ואנושי בלתי נסבל.

אם תבקשו מידע מדויק על מספר הנפטרים בגונדר בשנות הציפיה הארוכות, תקבלו פרספקטיבה נכונה לעומק הבעיה.

אם תבקשו מנציגי האוצר תשובה ישרה לשאלה, מה ישראל מרוויחה מתכסיסי העיכוב וההשהיה, בהנחה הבטוחה, שכולם יעלו לבסוף, שום שקל לא ייחסך, ורק ייגרמו הוצאות נוספות, אולי גם תשתכנעו שתפקידכם הציוני וההיסטורי הוא, לדרוש מן הממשלה עלייה מהירה הרבה יותר, וסיום יעיל ומהיר של העלייה מאתיופיה, במקום העיכובים חסרי הטעם, שגורמים רק נזק – נזק אנושי-מוסרי, נזק ציוני ונזק כלכלי.

אם תרגיש הממשלה, שהכנסת (באמצעותכם) דורשת לזרז מאד את קצב העלייה, תוך כדי פתיחה מחודשת של מרכזי הקליטה שנסגרו, אז אולי נזכה לראות במהרה בהשלמת הנס הגדול של עליית יהודי אתיופיה ל’ארץ ציון ירושלים’.

בתקווה ובברכה

יואל בן-נון

נ.ב. אני מתנצל על אי יכולתי להשתתף בדיון מחר, בגלל חובתי לתלמידים הלומדים אצלי במכללה בגוש עציון, בראשית שנת הלימודים.

מכתב הקסים אל ראש הממשלה תשע

בס”ד ‏כ”א.אדר.תש”ע

לכבוד ‏07/03/2010
ראש ממשלת ישראל
ח”כ בנימין נתניהו
ירושלים

שלום רב,

הנדון:סוגיית העלאתם של בני הפלשמורה הנמשך מזה כ- 20 שנה

כבוד ראש הממשלה, אנו המנהיגות הרוחנית של יהודי אתיופיה בישראל , הקייסים, הרבנים, חכמי העדה ונציגי הציבור, פונים אלייך בקריאה, להביא לפתרונה המהיר של סוגיית העלאתם של בני הפלשמורה לישראל. כבוד ראש הממשלה, עלייה זו נמשכת כבר 20 שנה וסופה לא נראה לעין.
כמנהיגים רוחניים, איננו יכולים לעמוד מנגד ולהתעלם, נוכח סבלם וכאבם של המשפחות כאן בארץ. סחבת זו, מעבר להיותה גורם הפוגע והמזיק לבני משפחותיהם הממתינים באדיס-אבבה ובגונדר, היא גורמת, בראש ובראשונה, לקרע עמוק ומפרקת את המשפחות בארץ ומחלישה אותם בכל תחומי החיים, בכלכלה, בזוגיות ובטיפול בילדים. כל משפחה שנמצאת בארץ, שולחת כסף למשפחות הממתינות לעלייה, עבור מחייתם וזאת על חשבון חינוך ילדיהם ורווחתם כאן.
לאור הסחבת המתמשכת של מדינת ישראל באשר להעלאתם של בני הפלשמורה , קיימנו ב- 16/2/2010 בעיר רחובות, כנס גדול אשר נדון בסוגיה. בכנס זה החלטנו לפנות אליך, אדוני ראש הממשלה ולחברי ממשלתך, וזאת על מנת לזרז את קצב עלייתם. אנו דורשים ממשלתך לקחת אחריות בסוגיית העלאת העולים, ולהתוות מדיניות ברורה בנושא, עם שיתופם ומעורבותם הפעילה של המנהיגות הרוחנית של יהודי אתיופיה בישראל.
כבוד ראש הממשלה, אנו חושבים שסוגיה זו מחייבת מעורבות משותפת של כולנו, ועל כן, אנו מציעים מצידנו, מומחים מקרב הקהילה, היודעים היטב לספור דורות, אשר מסוגלים להגיד, בצורה ברורה, מי באמת שייכים לזרע היהודים שהתבוללו וברצונם לחזור לחיק היהדות, ולמנוע העלאת אנשים שאינם שייכים לזרע היהודים.
לאור חשיבות העניין, ראוי ונכון להעמיד, אנשים מומחים, לצורך בדיקות אלו וזאת על מנת לסייע לפקידי משרד הפנים, האמונים על בדיקת זכאותם של העולים. בסיוע של המומחים ניתן ואפשר להגיע באמת ובתמים לבדיקה ולחקר האמת. לאחר הבדיקה המעמיקה והוודאית של כל הזכאים לעלייה , ממשלת ישראל והעולם היהודי חייבים להתגייס למאמץ הלאומי ולהעלותם ארצה בהקדם האפשרי.
בדרך זו ניתן לסיים אחת ולתמיד את נושא העלאתם של בני הפלשמורה. עתה המועד, לעשות מעשה נכון וראוי, למען כולנו. אנו מודים לך כבודו, באם תיעתר לבקשתנו האנושית ולאפשר איחוד משפחות קרועות.
אנו המנהיגות הרוחנית של יהודי אתיופיה בישראל , הקייסים, הרבנים, חכמי העדה ונציגי הציבור, נחושים לקדם נושא זה, ועל כן אנו מעוניינים להיפגש עימך, כבוד ראש-הממשלה, בהקדם.

בכבוד רב,
המועצה הארצית של כהני יהדות אתיופיה בישראל

קס אביו עזריה יו”ר העמותה
קס סמאי אליאס מנהל העמותה
הרב יצחק זגיה חבר ועד בכיר

העתק:

השר אלי ישי, סגן ראש הממשלה ושר הפנים

השר אביגדור ליברמן, שר החוץ ויו”ר ועדת השרים לקליטת העלייה

השר יעקב מרגי, שר הדתות

השרה סופה לנדבר, השרה לקליטת העלייה

השר מיכאל איתן, השר המופקד על שיפור השירות הממשלתי לציבור

חברת-הכנסת ליה שמטוב, יו”ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

חבר-הכנסת שלמה מולה

הרב שלמה משה עמר , הרב הראשי לישראל

השופט בדימוס מר מיכה לינדנשטראוס , מבקר המדינה

מר נתן שרנסקי, יו”ר הסוכנות היהודית

הרב יוסף הדנה, הרב הראשי לקהילת יהודי אתיופיה

מר דני אדמסו, מנכ”ל האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

ד”ר אברהם נגוסה, מנכ”ל מכנף דרום לציון

מר אבי מספין, סמנכ”ל האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

מר רוני אקלה, יו”ר נציגות הארגונים של יוצאי אתיופיה

הגב’ זיוה מקונן דגו, מנהלת היחידה למעורבות חברתית באגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה