כ׳ באייר ה׳תש״פ (13/05/20) ,יואל בן-נון
מדינת ישראל הוכרזה בצעד חד-צדדי!
החלטת האומות המאוחדות (מכ”ט בנובמבר 47) על חלוקת הארץ והקמת שתי מדינות, לא יצאה אל הפועל בגלל התנגדות נחרצת של ערביי פלשתינה, מנהיגיהם ותומכיהם לעצם הקמתה של מדינה יהודית. מלחמת הטרור הפלסטינית פרצה כבר למחרת היום, ולא חדלה עד היום.
דוד בן גוריון ידע היטב, שהסכמה מדינית לא תושג, והדרך היחידה להקמת מדינה יהודית היא הכרזה חד-צדדית, ביום תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל!
בן גוריון גם ידע היטב, שצבאות ערב יממשו את איומן לפלוש ולהחריב את המדינה היהודית, אם יעזו היהודים להקים אותה באופן חד-צדדי – לכן הוא הורה להיערך למלחמה כוללת מרגע ההחלטה באו”ם, ואף לפני כן. הוא גם שמע והבין את האיומים מאירופה ומבריטניה נגד הכרזה חד-צדדית, ובמיוחד הכיר את הצבא הבריטי שעמד מאחורי הצבא המצרי והלגיון הירדני, והבין שכוחות צה”ל (שהוקם רק במשך המערכה) יעמדו לא רק מול צבאות ערב, אלא גם מול העוצמה הבריטית שמאחוריהם.
כל זה לא הרתיע אותו!
משה שרתוק (לימים, שרת) חשש מאד, פנחס רוזנבליט (לימים, רוזן) דרש להכניס את גבולות החלוקה לתוך ההכרזה, ובן גוריון התנגד, כי אמר, שתפרוץ מלחמה, ואי אפשר להתחייב על קווי גבול, שעלולים להתגלות כגבולות חנק, בזמן מלחמה.
את המחירים כולנו יודעים, ואנו ממשיכים לשלם אותם עד היום, וסופרים את הנופלים בכל יום זיכרון לחללי צה”ל – אבל אנו יודעים שעצמאות של מדינה יהודית אי אפשר להשיג בשום מו”מ מדיני עם הנהגה פלסטינית כלשהי. לולי ההכרזה החד-צדדית היינו נשארים אוטונומיה יהודית קטנה, כשני(?) מיליון יהודים תחת חסות בינלאומית, שנדחקים אל הגטאות במצב קשה יותר מזה של הנוצרים בלבנון.
בן גוריון גם החליט על קביעת ירושלים החדשה כבירת ישראל בצעד חד-צדדי, שמדינות העולם ברובן המכריע, סירבו להכיר בו! 70 שנה עברו עד שהנשיא האמריקני טראמפ העז להעלות את הגרירות האמריקנית לירושלים.
גם ההתיישבות הציונית בחלקה הגדול, לפני ואחרי קום המדינה, נעשתה בצעדים חד-צדדיים, שגררו גינויים חריפים ואיומים משונאי ישראל ברחבי העולם.
מלחמת ששת הימים, שפרצה ביוזמת נשיא מצרים, הביאה את מדינת ישראל לאחד את ירושלים בצעד חד-צדדי – האו”ם ורוב מדינות העולם התנגדו, וסירבו להכיר בירושלים המאוחדת תחת שלטון ישראל, כשם שסירבו להכיר בירושלים החדשה, לפני כן. אינספור החלטות בינלאומיות הוכרזו מאז נגד איחוד ירושלים, ומדינת ישראל עמדה יפה במערכה.
כעת מאיימת עלינו צרפת בסנקציות אם תעז ממשלה ישראלית רחבה להחיל את החוק הישראלי על אזורי ההתיישבות הישראלית ביהודה ובשומרון ובבקעת הירדן, ובתזמון מתואם היטב, מאיימים ארגונים ישראליים פרו-פלסטינים בפגיעה בינלאומית אישית בחברי כנסת אם יעזו להצביע בעד החוק הישראלי על ההתיישבות הישראלית – זהו צעד חסר תקדים של איום אנטי דמוקרטי, ושיתוף פעולה חמור עם גורמים בינלאומיים עוינים (כמו בית הדין הפלילי בהאג) – תארו לכם איום אישי דומה על שרים וחברי כנסת שתמכו בהסכמי אוסלו, ובעקירת יישובי קטיף.
ישראלים ואירופאים פרו-פלסטינים יחד עם גורמים בינלאומיים עוינים, מתייצבים נגד רובו המכריע של עם ישראל במדינתו הריבונית, ונגד “זכותנו הטבעית וההיסטורית” בארץ נחלת אבותינו.
לא מיותר לחזור ולהזכיר, שמעולם לא הייתה ‘מדינה פלסטינית’ בארץ הזאת, בעוד זכותו ההיסטורית של העם היהודי הוכרה בסן-רמו בחבר הלאומים, עם אישורה של הצהרת בלפור. כל הטענות על ‘שטח כבוש’ ביהודה ובשומרון ובבקעת הירדן, הן סילוף גמור, ודי לשאול: ‘ממי כבשנו’? השליטה הירדנית לא הוכרה בעולם, ובסופו של דבר ירדן הסתלקה רשמית.
בנוסף, חובה להזכיר, שרוב רובם של הפלסטינים הם אזרחי ירדן, ורוב רובם של אזרחי ירדן הם פלסטינים, וכדברי יגאל אלון: “יש שתי מדינות, ואין שלושה עמים”!
אני פונה לחברי הכנסת ולשרי הממשלה החדשה מימין ומשמאל, לדחות על הסף את האיומים מבית ומחוץ, ולהבהיר, שמדינת ישראל הדמוקרטית איננה נרתעת מצעדים חד-צדדיים אם היא משוכנעת בחיוניותם, מאז הקמתה.