כ״ח בתשרי ה׳תשפ״א (15/10/20) ,יואל בן-נון הוסף תגובה חדשה
לכאורה, מה פשוט יותר מ’פיקוח נפש’ (יומא פה), שדוחה כל מצוות שבתורה חוץ מעבודת אלילים, גילוי עריות ושפיכות דמים (רמב”ם הלכות יסודי התורה פרק ה’, א-ב), ולכן, פשיטא, שסכנת המגפה דוחה תפילות בציבור ולימוד בישיבות וסעודות שמחה בחצרות חסידים! המומחים הקובעים ‘פיקוח נפש’ הם הרופאים, גם בחולה יחיד, ועוד יותר בסכנה לציבור שלם –
ואכן, כמעט כל הרבנים החשובים שהשמיעו פסקי הלכה בשלבים השונים של המגפה דיברו ברוח זו, וקבעו שחובה הלכתית להישמע להנחיות הרופאים-המומחים, אפילו במחיר של תפילות יחידים בבתיהם, ולימודים בחברותות קטנות. רק אם המומחים מאשרים לימודים במתחמים סגורים, ותפילות במספרים קטנים, ועדיף במרחב הפתוח, רק אז מותר לנהוג כך!
ולמרות כל זה, האווירה בציבורים החרדיים משמיעה בעוצמה בלתי רגילה קול אחר לחלוטין, ולפיו, לא המגפה היא האיום הגדול, אלא ההנחיות של הרופאים-המומחים, ודעת הקהל החרדית ממש מתקוממת נגד הניסיונות להכתיב הגבלות ‘מבחוץ’ על אורח החיים החרדי, אפילו אם יש בדבר סכנות ‘פיקוח נפש’! ככל שנפטרו גם תלמידי חכמים וגם אדמו”רים, ושיעור הנפטרים ברוב הציבורים החרדיים הלך ועלה מעבר לשיעור הנפטרים בציבור הכללי, התגברה גם הצעקה החרדית נגד כל ה’כפייה מבחוץ’, והמאמץ לשמור מכל משמר גם על סליחות, גם על תפילות בקהלים גדולים, גם על הושענות ושמחות והקפות –
האם יש לתופעה הזאת הסבר הלכתי-תורני כלשהו?
לדעתי ברור, שיש בסיס הלכתי-תורני מובהק לצעקה החרדית, והוא נקרא בסוגיות הגמרא ובהלכה – ‘שעת השמד‘ (סנהדרין עד; רמב”ם שם, ג-ד) –
מול איום של ‘שמד’, כל התורה כולה הופכת להיות בגדר הדין של ‘ייהרג ואל יעבור’, ואפילו מנהג קל של צורת הנעל – הלכות ‘פיקוח נפש’ נעלמות ונמחקות כליל מפני האיום של ‘שעת השמד’!
אולם התנאי ההכרחי של ‘שעת השמד’ הוא, שיש מי שמנסה בכוח להרוס את אורח החיים היהודי ולהעביר את היהודים על דתם ועל דעתם! אפילו בחור ישיבה צעיר, כמו גם תלמידה ב’בית יעקב’, יודע/ת שאין שום רופא מומחה, ולא שום פקיד מדינה, ששואף לפגוע באורח החיים החרדי-תורני באמצעות הוראות הבריאות –
כאן נכנסת לתמונה התקשורת אשר מנפחת אמירות של זעם וכעס נגד ‘החרדים’ בכלל, ובעת המגפה בפרט, ונוסף לכך גם האיום בסגר חמור על ‘אזורים אדומים’, שרבים מהם חרדיים, כמו גם על בתי כנסת, ישיבות וחצרות, וכל אלה מצטרפים לתחושה עמוקה של איום על אורח החיים החרדי באשר הוא, וזה כבר מתקרב למלא את התפקיד של ‘שעת השמד’ בהלכה! לכן מתחזקת והולכת המגמה של חזרה לסדר חיים ‘רגיל’ בהתעלמות בוטה מסכנות המגפה עד כדי נכונות ל’מסירות נפש’, והגדרת המגפה כולה כניסיון ‘עקֵדה’, שה’ מנסה במיוחד את עבדיו הנאמנים, היראים וחרדים על דברו!
ברקע יש לזכור, שהציבור החרדי כולו חי תמיד תחת איום של המודרנה באשר היא, עם כל גלי החילון שהיא מחוללת שוב ושוב, עם האידיאולוגיות נושאות דגל הכפירה והחילון, ועם איומי הפיתוי של רשת האינטרנט והטכנולוגיה, שפורצים גם את החומות הגבוהות והבצורות שהקימו החרדים סביב השכונות והערים שלהם – אסור לשכוח לרגע, שהציבור היהודי החילוני לגווניו צמח כולו מתוך עולם חרדי, שנפגע קשות מההשכלה המודרנית ומן האמנציפציה, דור או שניים לפני שחרב בשואה.
גם אי אפשר להבין את ההתנגדות החריפה כל כך לגיוס הצעירים לצה”ל מבלי להבין את האיום הקבוע של החילון המודרני, ועצם ישיבת נציגיהם בממשלות ישראל בשנים האחרונות באה בעיקר כדי למנוע את ‘גזרת הגיוס’!
נוסף לכל אלה באות כעת הנחיות הבריאות ומערערות את סדרי התפילה והלימוד עד כדי כך, שמנהיגים חרדיים חוששים מפריקת עול של דור צעיר הרבה יותר ממה שהם חוששים ממוות של הזקנים – עצם העובדה שצעירים חרדיים נדרשים להישמע לרופאים ולמומחים שאינם ‘גדולי הדור’, ואינם פוסקי הלכה, וגם לא דמויות של צדיקים ומורי דרך, מערערת בעליל את האיזון הפנימי באורח החיים החרדי, ואי אפשר להתווכח עם החרדים מבלי להבין את כל הדברים האלה היטב.
דעתי שונה מאד בהבנת ההלכה במציאות חיינו התורניים, אבל אין לי שום זכות לכפות את דעתי על ציבורים שקוראים את אותן ההלכות במבט שונה –
אני אינני רואה במודרנה שום איום על חיי תורה – אדרבה, גם המדע וגם ההשכלה רק מרוממים אצלי את עומק שמחת התורה, לימודה, הבנתה וקיומה –
השירות בצה”ל רק חיזק והעצים בי את שיעור הקומה התורני וסוגיות שלמות של הלכות זכיתי ללמוד דווקא בצה”ל –
הוא הדין בטכנולוגיה וברשת האינטרנט, שמגדילה מאד את לימוד התורה בחוגים רחבים, ואני רואה ערך רב גם בשיעורי מסך ממרחק –
אין כאן לדעתי שום דבר דומה ל’שעת שמד’ בהלכה, ולא ‘ניסיון’ של מגפה – מי שנשמע להוראות הבריאות הוא המקיים את דבר ה’ בתורה ובהלכה, ומי שמזלזל בהוראות אינו שונה בעיניי ממחלל שבת בשוגג, באי הבנת המציאות.
אבל אין לי זכות לכפות דעתי ואת השקפת עולמי!
לו יכולתי לומר דבר באוזני המנהיגים של הציבורים החרדיים הייתי אומר להם:
פריקת העול של חלקים מתוככם פוגעת בעיקר בכם! לא הייתי מכניס אף שוטר לשכונות חרדיות, אלא סוגר אותן מסביב, ומשאיר למנהיגות החרדית להתמודד מבפנים, אלא אם הם עצמם יבקשו עזרה ‘מבחוץ’ – הייתי מציע אפילו לפרוס מחלקות קורונה במתכונת חירום בתוך ריכוזים חרדיים, ובעיקר אומר בבהירות מוחלטת: ‘אין למדינת ישראל ולנציגיה שום מטרה לאיים על אורח החיים החרדי, גם לא בשרוך של נעל!
בסגר הראשון פעלו חיילי צה”ל בבני ברק באווירה כזאת, ובהצלחה ניכרת – כעת צריך לחזור בתשובה לכיוון ההוא, המחבק ומכבד.