כ״ו בסיון ה׳תשע״ט (28/06/19) ,יואל בן-נון
הרב צבי ישראל טאו צודק בהחלט באבחנה שלו, לפיה אנו נמצאים תחת מתקפה חמורה של ערעור ערכי המשפחה, ושינוי השפה התרבותית מן היסוד – אין עוד אבא ואמא כמובן מאליו, אלא ‘הוֹרֶה 1 והוֹרֶה 2′, ו’זוגיות’ במקום ‘משפחה’ – משפחה הופכת במהירות לאחת האופציות של ה’זוגיות’ (וגם ‘ריבוי זוגות’); ‘זוגיות’ זו רוקדת ומשעשעת עולם ומלואו, שחדל להאמין בשרשרת הדורות.
למרבה הצער, מיד אחרי החוברת של הרב טאו התפרסם, שצה”ל משנה את הטפסים שלו כך, שכולנו נהפוך לקהילות של ‘גאים’ מכל מיני צבעים, ורק בשקט בשקט אפשר יהיה לומר: ‘יש לי אבא ואמא, וגם סבא וסבתא, ואני ממשיך את חייהם ואת דרכם’.
כבר לא מדובר בהתחשבות באנשים עם נטיות הפוכות וב’הכלה’, אלא בהשתלטות של ליברלים רדיקליים על השפה, על התרבות, על ערכי היסוד ועל החוק, כדי להכניס את המסורתיים והשמרנים ל’ארונות’ שהתרוקנו. לנגד עינינו מתנהלת מערכה למען כפיית ‘ערכים’ של מיעוט רדיקלי על הרוב השקט.
חשוב לציין כבר בתחילת הדיון, שזכות היסוד לחיים, יש לה שני מובנים יסודיים, ויש זמנים ומצבים בהם שני המובנים האלה סותרים זה את זה ממש –
הזכות לחיים שלי ושלך ושל כל פרט, זכר או נקבה, חד-מיני או דו-מיני, מאונס או מבחירה, היא זכות למצות את חיי היחיד/ה כאן ועכשיו, ובפרט את המיניות שלהם בחופש גמור, וגם להוליד ילדים שיתענגו כמותם ככל שיתאפשר להם.
המובן השני הוא הזכות לחיות חיים של משמעות בתוך שרשרת דורות!
אני נושא בצניעות את שם סבי הי”ד, שנרצח בגטו במזרח גליציה 3 שנים לפני שנולדתי בחיפה, ואחותי הצעירה נושאת את שם סבתה/סבתי הי”ד שנרצחה באותו הגטו בעצם יום הכיפורים (כחצי שנה לפני כן); אשתי נושאת את שם סבתה שעלתה השמימה במחנה ההשמדה; יש לי ברוך השם בנים ובת, נכדות ונכדים, שממשיכים את דרך אבותיהם ואמותיהם – בתוך שרשרת דורות יכולים אנו להתחבר גם לסיפורי הדורות, למוסר ולחכמה שהגו ויצרו, או שנתן בהם ריבון העולמים ונותן התורה, עד שכולנו מחוברים בשמחת חיים לתנ”ך ולארץ התנ”ך – כך אנו חיים כמו עץ עָנֵף רב דורי, ולא כמו עלים נושרים ונובלים – זו הזכות המופלאה לחיי נצח.
לדעתי, אין עומק לחיי הפרט כשלעצמם, כי כל פרט ימות במוקדם או במאוחר! המוות מובטח וידוע מראש, ורק זמנו וצורתו תלויים ביד המקרה, או ביד ההשגחה הפרטית (איש כאמונתו); חיי הפרט הם זמניים וחולפים, כ’עלים הנושרים מן העץ’!
בכל זאת אני מבין שרבים רוצים למצות את חייהם הפרטיים כאן ועכשיו, בתוך חייהם החולפים; הם אינם מאמינים בשרשרת דורות, ואין להם בעולמם אלא זכויות היסוד לחיות את חייהם הפרטיים בחופש מוחלט ככל האפשר.
אבל אינני יכול להבין, איך מתירים לעצמם אנשי ‘מוסר וערכים’ (לפחות בעיניהם) להביא לעולם מבחירה חופשית, ילדים שלעולם לא יהיו להם ‘אמא’ או ‘אבא’, ורק לשם סיפוק הצורך שלהם להרגיש סוג של ‘אבהות’?
כל יצור שנולד, בא לעולם בלי ששאלו את פיו, וזהו טבע הבריאה, אבל אם הם יחיו כחוליות בשרשרת המחוברת לחיי נצח, יש לזה צידוק מוסרי בסיסי, גם אם קשים יהיו חיי הפרט. אבל להביא ילדים/ות לעולם רק בשביל הסיפוק הרגשי של הורה 1 או 2, ולשלול מהם מראש אבא או אמא? – מי נתן לכם זכות מוסרית לעשות כדבר הזה??
באותה המידה שהרב טאו צודק בזיהוי הסכנה ובחומרתה, הוא טועה (לדעתי) בדרך ההתמודדות נגד האיום הזה – מרי אזרחי!
וכך הוא אומר (בסיכום שלי): ‘די להיות נחמדים; במערכה על אדני היסוד של חיינו אי אפשר להיות שקטים וסטריליים; עלינו לצאת למאבק חריף וקשה; שיטתו של הרב קוק, לחפש את הטוב בכל תופעה, ולאחד את כלל ישראל בארצו ובכלל זה את הכופרים ואת החילונים, התאימה לדור ההוא, שהיו בו גם ערכי התיישבות ובניין הארץ והגנה עליה במסירות נפש גדולה; שיטה זו איננה מתאימה לריקנות הפוחזת של מובילי הדור הזה, שאינם אלא חבורת נוכלים חסרי ערכים ומוסר, וחסרי אחריות’.
עד כאן תמצית דבריו של הרב טאו (לפי הבנתי) –
לדעתי, דבריו מוטעים משלושה צדדים:
- שום מאבק כוחני, וגם מרי אזרחי, לא יועילו, ורק יעצימו את כוחות ההרס.
- רק שיטת הראי”ה קוק יכולה להצליח, ודווקא בימינו, בדור הזה.
- טיפוח וחיזוק המשפחה המסורתית בעם ישראל מחייב ‘בדק בית’ מבפנים.
ובפירוט:
- הרב טאו מייחס את כל ההרס לחבורה של נוכלים המושכים בחוטים! זהו ניתוח שטחי מאד – הנוכלים האלה רוכבים על גל אדיר של חופש, שאינו יודע גבולות, וגם אינו רוצה לדעת. הגל הזה גואה מכוחה של הטכנולוגיה המודרנית, רמת החיים הגבוהה, מרחבי הפנאי, כוחות התקשורת והאינטרנט, ומעל לכל (בתחום הזה), הגלולות למניעת הריון, ושיטות ההפריה המלאכותית.
שום מרי אזרחי לא יצליח מול כל הכוחות האלה, וכולנו כבר למדנו על בשרנו איך להשתמש בכוחות האלה לטובה, גם כאשר אחרים משתמשים בהם לרעה.
המשפחה המסורתית מתערערת בכל העולם, גם מפני שיש הרבה יותר בני אדם ממה שהאדמה יכולה לפרנס כראוי, וגם מפני המלחמה הנוראה בין האסלאם הרדיקלי לבין העולם החופשי; רק לפני זמן קצר ראינו התגייסות כללית נגד דאע”ש, שהשליכו גם ‘להט”ב’ים למוות, מן הגגות.
אם נדבר ונפעל כמו הקיצונים ‘הדתיים’, נפסיד לבטח
- למדנו מדרכו הרוחנית של הראי”ה, שכוחות גדולים הפועלים בעולם, יש להם שורשים בגילוי רצון ה’ בעולם! החופש בשורשו איננו ‘טעות’ בחוקיות הבריאה או בקוד הגנטי, אלא רצון ה’ ממש המתגלה מתוך החוקיות בסוד ‘עיגולים ויושר’.
בורא העולם והאדם לא ‘טעה’ (חס ושלום) כשנתן לאדם ‘חופש בחירה’, אף על פי, שהאדם מיד ניצל את החופש, חטא והפסיד את ‘גן העדן’. כל גילוי של חופש בלתי מרוסן מביא בעקביו פרצות נוראות, אך נושא הוא בכנפיו אור גדול, שיופיע מעט מעט מתוך הפרצות והעולמות הנחרבים.
לכן, סגנון המאבק לנוכח השלילה חייב להתמקד באור ובטוב, ולא בחיזוק ההרס על ידי התייצבות נגדו.
בדורו של הראי”ה הובילו כוחות עצומים את ‘החלוצים’ פורקי העול, גם להרס מוסד המשפחה בקיבוצים, עם לינת כל הילדים בבתי הילדים – אני עוד זוכר ילדים בוכים המתגנבים בלילות אל הוריהם, ואחר כך את הקריסה ההדרגתית של בתי הילדים בחזרה אל הלינה המשפחתית – המשפחה המסורתית ניצחה!
כששאלתי פעם את מו”ר הרצי”ה (בהליכתי עמו מהישיבה אל ביתו), שמא מאמר ‘הדור’ מתאים לדור ההוא, ולא לדור שלנו, עצר הרצי”ה לרגע, הסתכל בי ואמר בחיוך: ‘מי חי בדור ההוא, אתה או אני? הדור של היום הרבה יותר טוב ונעלה מהדור ההוא’!
- המשפחה היא ‘מקדש האדם’ היוצר חיים מכוחו של בורא עולם ו’יוצר האדם’, אבל גם בית מקדש זקוק ל’בדק בית’, ולגיוס כל הכוחות הדרושים למענו.
הרבה משפחות, הרבה יותר מדי, מתפרקות בגלל אלימות במשפחה, מריבות, השפלות ומכות, ועוד לא שמענו את חשובי הרבנים עומדים מול ארון קודש פתוח, ואומרים: ‘מכות לאשה זה חילול הקודש המשפחתי, חמור יותר מחילול שבת! בעל מכה עלול להיענש בקללות הכתובות בתורה’!
המוני צעירים וצעירות חיים ב’זוגיות’ חופשית, וחוששים לבוא בברית הנישואין בגלל ‘המבוי הסתום’ – הם רואים ושומעים על בעלים מאושפזים שנים, שאינם יכולים לחתום על גט, ועל נשים עגונות ומסורבות גט ובעלים פרודים מעוכבי גט; בתי הדין הרבניים עסוקים במריבות מכוערות נגד ארגוני הנשים, במקום להתיר עגונות, למנוע דמעת עשוקות מחד, וניאוף וממזרות (חס ושלום) מאידך, ולהציל את ‘מקדש המשפחה היהודית’, לדורותיה.
אם את שלוש אלה נלמד ונעשה כראוי, תאיר המשפחה היהודית באור חדש, אור יקרות, דווקא מתוך מרחבי החופש הגדלים והולכים.
כבר כתבתי, שההתקפה המתגאה נגד המשפחה הצנועה והמסורתית היא באמת איום חמור, שאסור להתעלם ממנו, אבל הדרך בה מתנהלים תלמידי הרב צבי ישראל טאו במאבק הזה היא מוטעית –
תחילה הכריז הרב טאו על ‘מרי אזרחי’ (בחוברת הכתובה), אך בתוך זמן קצר שינה כיוון והוביל להקמת מפלגה (‘נועם’), לגיוס אמצעים ולמאבק של כותרות בסרטונים ובשלטי חוצות, כשהרעיון המוביל הוא הנורמליות של המשפחה המסורתית אל מול האנומליה של זוגות חד-מיניים.
עד כמה המצב קשה ולא נורמלי למדנו מיד כאשר חברות פרסום פרטיות סירבו לתת מקום לשלטי הסברה ‘נורמליים’ בגלל פגיעה בכבודם של ‘גאים’; שוב מתברר עד כמה ‘חופש הביטוי’ שמור במיוחד לבעלי דעות ‘נאורות’ – אני אישית חש פגיעה עמוקה מכל מצעד ‘גאווה’, שרק מרחיקה אותי מכל עולמם, וכמוני יש המונים – אבל הפגיעה בכל היקר והקדוש לנו אין לה משקל ציבורי, ואיננה מהווה שיקול באישור המצעדים הללו, גם במקומות ‘דתיים’ מובהקים.
אבל מאידך – האם סיסמת ה’נורמליות’ יכולה להצליח במאבק הזה?
האם הפריה מלאכותית יכולה להיחשב ‘נורמלית’?
האם אלפי משפחות חד-הוריות עקב גירושין, חיים בנפרד בלי/לפני גירושין, או בגלל אסונות, הן ‘נורמליות’?
האם אלימות במשפחה מסורתית היא חלק מה’נורמליות’?
האם רבבות צעירים וצעירות, רווקים ורווקות, שאינם מצליחים להקים משפחות למרות רצונם ושאיפותיהם, הם תופעה ‘נורמלית’?
ובהקשר רחב יותר –
האם החיים בעולם של תעופה ושל אינטרנט יכולים להיחשב ‘נורמליים’?
האם הצלת חיים על ידי צנתורים, ומהפכות רפואיות אחרות, יכולה להיחשב ‘נורמלית’?
תנועות הגירה גדולות יכולות להיכלל ב’נורמליות’, כי הן מתרחשות בכל העולם מזה אלפי שנים, אבל ‘קיבוץ גלויות מארבע כנפות הארץ’ אל ארץ אבות עתיקה, מעולם לא התרחש בשום מקום – גם ממצרים יצאנו ב’ראש אחד’ וגם מבבל – אנו חיים בתוך הנס המופלא הזה כבר כמה דורות! – מה כאן ‘נורמלי’?
ה’נורמליות’ היא סיסמה חסרת ערך, ואין בה שום תועלת – לא מגרשים ‘חושך’ בסיסמאות, לא ב’מרי אזרחי’, ולא במאבק פוליטי, במיוחד לא בסגנון שאין בו נועם.
לא קשה לראות איך המאבק הזה נגד האיום ‘הגאה’ רק ישרת את ‘הגאים’, כשם שרצח הנערה במצעד, בנוסף לפשע של שפיכות הדמים, רק יצק שמן על מדורת ‘הגאווה’, כמו גם רציחות וניסיונות רצח בדקירה – כל מאבק אלים וכל מאבק מוטעה רק ישרתו את ההתגייסות להגן על המותקפים, מילולית וגם פיזית.
האיום על המשפחה המסורתית קורא לנו לפעול לטובתה בדרכים אחרות לגמרי, בדרכים של תיקון וחיזוק, בדרכים של ‘נועם הליכות’ ושל תבונה, לא להיגרר לסיסמאות שאינן יכולות להושיע, ונזקן ברור וצפוי, ובעיקר, להוביל תהליך הכרחי של ‘בדק בית’ ב’מקדש המשפחה’ המסורתית –
מניעת אלימות במשפחה!
הפסקת המאבקים המזעזעים בין בתי הדין הרבניים לבין ארגוני הנשים!
פתיחת ‘המבוי הסתום’ על ידי פתרון הלכתי מוסכם, כמו ‘גט על תנאי משעה אחרונה’ שיחול בכל מצב בו בני זוג לא חיים ביחד, וקדושת הנישואין מתחללת!
החזרת העטרה של הרבנות הראשית לישראל ככתובת היחידה לנישואין בקדושה ולגירושין בכבוד, ללא דחיות ובלי מאבקים מכוערים על ילדים ועל רכוש, כדי לשמור בכל מאודנו על קדושת המשפחה בישראל.
ולבסוף –
יהי רצון שנשוב כולנו אל דרכו של הרב קוק במילים המופלאות (ערפלי טוהר עמ’ לט), שכבר האירו דרכם של המונים רבים בנועם עליון –
“הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה
אלא מוסיפים צדק –
אינם קובלים על הכפירה
אלא מוסיפים אמונה –
אינם קובלים על הבערות
אלא מוסיפים חכמה…”