י״ג באדר ה׳תשפ״א (24/02/21) ,יואל בן-נון
סוף סוף הגיעו חוקרי תל-אביב, וביניהם ידידי משכבר הימים פרופ’ ישראל פינקלשטיין, למסקנה מרעישה: מניתוח דקדקני של התעודות מתל ערד, מצודה צבאית יהודאית מימי בית ראשון, מתברר כי כותבים רבים כתבו אותן, והנה התגלה שבממלכת יהודה רבים ידעו קרוא וכתוב! היה צורך בשיתוף חוקרת פלילית במשטרת ישראל כדי לוודא שלפחות 6 ואולי 12 אנשים (כנראה מתוך 18) במצודה הצבאית הרחוקה, השתתפו בכתיבת התעודות המפורסמות מתל ערד –
בוקר טוב ישראל –
לפני כחמישים שנה למדתי (מידי פעם) אצל פרופ’ יהודה אליצור ז”ל, והוא קרא לנו פסוק בספר שופטים (ח’, יד), והוכיח ממנו, שנער פשוט ידע לכתוב שמות רבים כבר אז, בימי השופטים (ברזל 1), כ-600 שנה לפני 600 לפנה”ס (ברזל 3) בתל ערד –
הפסוק מספר לפי תומו על גדעון במרדף אחרי המדיָנים, שברחו מעמק יזרעאל: “וַיִלכּד נער מאנשי סֻכּות וישאלהו, וַיִכתּב אליו את שרי סֻכּות ואת זקניה, שבעים ושבעה איש”.
עוד לפני כן, כבר הסבירו גדולי המלומדים של אז (כמו פרופ’ נ”ה טור-סיני ואחרים), ששיטת הכתב בא’-ב’ הומצאה כדי לאפשר לאנשים פשוטים לכתוב ולקרוא! כתב התמונות המצרי כמו כתב היתדות המסופוטמי בהם כל סימן ביטא הברה, הכילו מאות סימנים (בכתב היתדות היו כ-120 סימני יסוד וכ-600 סימנים משניים), ולכן רק סופרים מקצוענים יכלו לכתוב ולקרוא – בערך כמו עורך דין בימינו בשפת המשפטנים המסובכת; לכן (כך הסבירו אז, בצעירותי), אנו מוצאים את ההופעות הראשונות של כתב א’-ב’ (22 עד 32 סימנים) באזורים נידחים בסיני, ובמקומות כפריים פשוטים.
את ישראל פינקלשטיין פגשתי לראשונה כאשר חפר כפר קטן (מתקופת ברזל 1) בראש העין (בעיזבֶּת צַרטה) מול תל אֲפֵק, העיר החשובה, שבצידה הצפוני נובע המעיין הגדול של הירקון – בתל אפק נמצאו כצפוי תעודות כתובות בכתב יתדות בארמונות הכנעניים; בכפר הקטן, שאז קראו לו כולם ‘כפר התנחלות ישראלי’, נחפר בית 4 מרחבים, המאפיין המובהק של ההתיישבות הישראלית, מימי ההתנחלות ועד סוף ימי בית ראשון (לאורך כל תקופת הברזל); מסביב לבית 4 המרחבים נמצאו עשרות ממגורות לאיסוף תבואה, ובאחת מהן – לגודל ההפתעה – נמצא לוח חרס כתוב ועליו אותיות א’-ב’ בצורת הכתב הקדומה ביותר. האותיות נכתבו משמאל לימין! בשורה האחרונה נכתב א’-ב’ כמעט מלא (עם שני חילופי סדר, ח-ז, פ-צ, וכנראה ק כפולה במקום ר) – כנראה תרגיל כתיבה.
כאשר נמצא החרס הכתוב רעש העולם האקדמי כולו, ובצדק! לראשונה נמצא לוח כתוב בא’-ב’ קדום, בכפר התנחלות ישראלי נידח מתקופת השופטים, ואני אמרתי, הנה הוכחה ארכיאולוגית לצדקת דבריו של פרופ’ אליצור, כי הלוח הכתוב מעיזבֶּת צַרטה הוא בן זמנו של הפסוק על גדעון בספר שופטים; בזה הוכחה גם צדקת החוקרים שראו בא’-ב’ כתב עממי פשוט, שפתח את שערי הכתיבה לנער מ”סֻכּות” המקראית בעבר הירדן, וכנראה לנער מכפר התנחלות ישראלי מול אֲפֵק. משלחת שהגיעה מאנגליה לתל אֲפֵק, צילמה סרט שלם על הכפר הישראלי, וללא היסוס הצמידה לו את השם המקראי “אבן העֶזֶר” לפי הפסוק בתחילת ספר שמואל (ד’, א): “ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה, ויחנו על האבן העֶזֶר, ופלשתים חנו באֲפֵק” – המלחמה ההיא נסתיימה בתבוסה ישראלית, שהובילה לחורבן שילֹה, אבל החפירה הפכה להישג יוצא דופן במפגש בין המקרא לבין הממצא.
פגשתי את ישראל פינקלשטיין גם שם, ואחר כך גם כשחפר בתל שילֹה (חפירה חשובה ביותר), ואז עדיין היה ברור לשנינו שאלה הם אתרים ישראליים מרשימים מתקופת ההתנחלות והשופטים – אכן שמעתי ממנו גם ספקות ביחס לסיפור המקראי – כשביקשתי דוגמה, אמר לי: ‘יואל, אין L.B. (כנענית מאוחרת) בבקעת באר שבע / ערד’. הבנתי מיד, שהוא מתכוון לפסוק בספר במדבר (כ”א, א) על המלחמה של בני ישראל נגד “הכנעני מלך ערד יֹשב הנגב” – בזכות הספק של ישראל פינקלשטיין הבנתי כבר אז את הדגשת הכתוב “יֹשב הנגב”, לפיה הכנעני מלך ערד לא ישב בעיר בצורה, אלא היה מלך של שבטי נוודים בבקעת ערד (ואין זו אותה מלחמה המתוארת בתחילת ספר שופטים); בשנים האחרונות, בעקבות מחקריו של פרופ’ ארז בן יוסף בתמנע, כבר מלמדים גם באוניברסיטת תל-אביב (‘ממלכתו’ של פינקלשטיין), ששבטי נוודים (בלי עקבות ארכיאולוגיים בשטח) יכלו להקים ממלכות חשובות (כמו אדום), ולנהל כריית נחושת בהיקף ממלכתי.
אולם, בכפר הקטן (עיזבֶּת צַרטה) בראש העין מוצב שלט אקדמי המגדיר את הכפר כיישוב ‘קדם ישראלי’, מפני, שספקותיו של ישראל פינקלשטיין גברו על הממצאים הברורים מאותו הכפר ומתל שילֹה; כעת הוא מספר לציבור – כגילוי מרעיש – שאנשים פשוטים ביהודה ידעו קרוא וכתוב בשנת 600 לפנה”ס, כאשר הוא עצמו אחז ראשון בחרס הא’-ב’ הקדום ביותר, כ-600 שנה לפני מכתבי ערד, בכפר התנחלות ישראלי – לא ‘קדם ישראלי’, כי מעולם לא היה דבר כזה! תארו לכם שיבוא פרופ’ ‘קדם-ישראל פינקלשטיין’, ויסביר את השורה המפורסמת במצבת פרעה מֶרנֶפְּתַח (מהמאה ה-13 לפנה”ס) – “ישראל נָשַם אין לו זרע” – כאילו כתוב שם: ‘קדם-ישראל נשם אין לו זרע’ – האם יש איזה קו אדום לחוקר ואיש מדע?
מוסכם גם במחקר המדעי-ההיסטורי, שמצבת פרעה מֶרנֶפְּתַח היא הוכחה מוחצת להופעתו של ישראל כעם (לפי הסימון המצרי) במרחבי ארץ כנען (לפי ההקשר בכתובת), בדיוק בתקופת ההתנחלות כמתואר במקרא!
מדוע זה כל כך חשוב?
כפי שישראל פינקלשטיין אומר בעצמו, יש לגילויים האלה השלכה חשובה על השאלה הגדולה ביותר בין האמונה לבין המחקר – מתי נכתבו ספרי המקרא?! מאמינים יוצאים מתוך עדות המקרא על עצמו, בעוד חוקרים אינם מאמינים לעדות המקראית, ומחפשים ‘תיאוריות ביקורתיות’ מאחרות ככל האפשר; פעם אחר פעם טופחים ממצאים ארכיאולוגיים על פני התיאוריות ההן, אבל המתח והפער בין ישראל הארכיאולוג, שחפר בממגורות מול אֲפֵק ובתל שילֹה, לבין ישראל החוקר מאוניברסיטת תל-אביב, מדהים אותי כל פעם מחדש.
מה אומר על כך פרופ’ פינקלשטיין?
הוא טוען, שהחרס הכתוב מעיזבֶּת צַרטה משקף רמה של כתיבה ראשונית, ואילו כתיבה ברמה גבוהה המאפיינת את ספרי המקרא התפתחה בישראל, ובעקבותיה גם ביהודה, רק במאה ה-8 לפנה”ס – אבל לסברה זו אין שום ראיה – אם מצאנו תרגיל כתיבה של ילד בכיתה א’, מה זה אומר על חכמים, כוהנים ונביאים בני אותה תקופה?
ועוד דבר חשוב: קדמונינו כתבו את רוב דבריהם על עורות (=גווילי קלף) של בהמות, ולא על חרסים – לכן נשתמרו מגילות כתובות רק במקום יבש מאד כמו קומראן, על שפת ים המלח – אי אפשר לקבל תמונה נכונה על האוריינות הקדומה בעם ישראל, לפי חרסים כתובים, שהיו תמיד שוליים.
אנשים פשוטים בעם ישראל ידעו לכתוב ולקרוא כבר בראשית ימי ההתנחלות והשופטים, ממש כפי שבנו בתי 4 מרחבים, וחכמים ונביאים ידעו ספר – גם מי הירקון זורמים עד היום מתל אֲפֵק עד אוניברסיטת תל-אביב, אבל אגן הניקוז של הירקון מתחיל ממזרח, מנחל קָנָה ומנחל שילֹה – בוקר טוב ישראל!
והנה חוגגים בערוץ כאן 11 סרט שלם על ‘ארון הברית המקראי’ יחד עם החפירה האחרונה של ישראל פינקלשטיין בתל קרית יערים (בהסכם מיוחד עם המנזר הנוצרי במקום), שהמסורת הנוצרית רואה בו ‘מנזר-מקדש של ארון הברית’. כוכב הסרט הוא כמובן פרופ’ פינקלשטיין, ויחד אתו פרופ’ רומר הצרפתי, שהוא חוקר מקרא ביקורתי במיוחד.
פרופ’ פינקלשטיין חשף בתל קרית יערים קירות תמך מרשימים של מתחם מתקופת הברזל), כנראה מתחם מקודש – הוא גייס חוקרת פיזיקה שבדקה את הזמן האפשרי של בניית קירות התמך במתחם לפי שרידי האבק והזרחן שבין האבנים, והמסקנה המדעית הרצינית שלה הצביעה על התקופה שבין 1200 לפנה”ס לבין 700 לפנה”ס – בלי שום היסוס התעלם פינקלשטיין מהזמן המוקדם התומך בסיפור המקראי, והחליט (כדרכו, בנחרצות ובשכנוע פנימי מוצק), שהמתחם נבנה בראשית המאה ה-8 לפנה”ס; רק מתוך סברה שלו קבע, שהבונה היה מלך גדול וחזק, וכך, על יסוד דמיון הסיתות של אבני הקיר לארמונות שומרון (מימי אחאב עד ימי ירבעם ה-2), הביא את ירבעם ה-2 לקרית יערים, ובנה תיאוריה שלמה לפיה סיפור ארון הברית שגלה משילֹה והגיע לקרית יערים (שמואל-א פרקי ד’ עד ז’, ב) הוא בעצם מימי ירבעם ה-2 והוא (כביכול) בנה את המתחם המקודש בקרית יערים עבור ארון הברית;
המצאה כזאת הוגה ארכיאולוג שחפר גם בתל שילֹה, ויודע מחפירתו שם (ומחפירות קודמות), ששילֹה חרבה יותר מ-300 שנה לפני ירבעם ה-2, וסיפור ארון הברית ונפילתו בידי פלשתים (בספר שמואל) תואם במדויק את שכבת השרפה הגדולה שנמצאה בתל שילֹה –
האם כל זה בנוי על הכריזמה האישית של ישראל פינקלשטיין, ועל כך שלא יעיזו להתווכח מולו? יש לציין, שבערוץ 11 איש לא חשב שיש צורך להביא גם דעות אחרות הרווחות בין אנשי מדע ומחקר.
לשם היושר צריך לומר, שבסרט ההוא יש גם כמה דברים נכונים:
ירבעם ה-2 היה המלך הגדול ביותר והחזק ביותר בממלכת ישראל – אבל הוא שיתף פעולה עם עוזיהו מלך יהודה ולא נלחם נגדו!
אחרי חורבן שומרון ברחו המוני ישראלים לירושלים והגדילו אותה מאד; גם ייתכן מאד שהביאו עמהם ליהודה מסורות וסיפורים מ’הצפון’ הישראלי – אבל ביטול הבמות ביהודה כבר החל בו המלך חזקיהו באותו זמן ממש, כפי שהוכח גם בחפירות תל שבע, לכיש, ערד ועיר דוד; גם לא הישראלים מ’הצפון’ הביאו את הכתיבה המופלאה של ספרי המקרא, כי רוב נביאי ‘הכתב’ היו מיהודה ולא מישראל.
משמעותו של ארון הברית המקראי אכן מתפרשת מציורי הקיר בארמונות האשוריים, אבל על דרך הניגוד –
בתהלוכות אלילי אשור רואים ‘כוהנים’ נושאים על כתפיהם פסלי אלילים יושבים על כסאותיהם, ותחת רגליהם תיבה שבה היה מונח ‘החוק’ שלהם במגילה כתובה;
ארון הברית המקראי, הוא רק התיבה ש’תחת הרגליים’,[1] ובו היו לוחות הברית ו’החוק’ המקראי – תיאור זה בא להדגיש את ההיעדר המוחלט של “פסל וכל תמונה” – גם הכסא איננו נזכר במקרא (ישעיהו ו’, ס”ו, ועוד) אלא בחיזיון נבואי בין שמים וארץ.
אין שום סיבה וצורך להמציא ‘סיפור מקראי’ שאין לו שום יסוד מדעי – רוב הממצאים הארכיאולוגיים מתאימים בהחלט לסיפור המקראי, ולתנ”ך כמו שקיבלנו אותו מאבותינו.
[1] כמו שכתבתי ב’מקראות’ לפרשת משפטים (עמ’ 498-493) על הפסוק (שמות כ”ד, י) “ותחת רגליו”.