התגייסתי לנח"ל עם גרעין 'אורים' של בני עקיבא – מעלה גלבוע ועין הנצי"ב – שם פגשתי את אסתר ראב, חברתי ואשתי. מן הנח"ל המוצנח הגעתי במילואים לחטיבת הצנחנים 55 לגדוד 28, ועמהם לחמתי בששת הימים בשחרור ירושלים, בבקעת הירדן ובתעלת סואץ בהתשה, ובאזור סואץ במלחמת יום הכיפורים.

חזרתי לישיבת 'מרכז הרב', ומשם, יחד עם ר' חנן פורת ז"ל, הובלנו את הקמתה של ישיבת הר עציון, תחילה בכפר עציון, ואחר כך באלון שבות.
אשתי אסתר נולדה בגוש עציון שנתיים ו-3 חודשים לפני המדינה, כילדה ראשונה בקיבוץ (אז) משואות יצחק – והחזרה לגוש עציון הייתה טבעית.

בכפר עציון הכרנו את יהושע כהן ז"ל, שבא שוב ושוב משדה בוקר כדי להקים בית ספר שדה בכפר עציון, ובחופשים של הישיבה התחלתי להדריך בבית ספר שדה כפר עציון, ולימים, כשעברנו לארץ בנימין, בבית ספר שדה עפרה – שם למדתי ולימדתי עד כמה לימוד תורה, נביאים וכתובים, מקבל משמעות חדשה בסיורי ארץ התנ"ך.
עד היום, אני מלמד וכותב על ספרי התנ"ך, התלמודים וההלכה, גם מתוך נקודת המבט של הסיורים בארץ כ'תורת ארץ ישראל'. הקמתי את עמותת מכון גבוה למדעי התנ"ך (ע"ר).